Left Sidebar Content

חגים ומועדים

משמעות חגי ישראל

כל חג והאווירה שלו, כל חג והמנהגים שלו, וגם אם אנחנו לא מהמהדרים, תמיד יש איזו הרגשה שבכל חג טמונים דברים פנימיים שקשורים לצמיחה אישית. על מצבי ההתפתחות הרוחניים שמסתתרים מאחורי המועדים המוכרים.

לכל עם יש חגים, והם בדרך כלל מציינים נקודות זמן מיוחדות בהיסטוריה של אותה אומה. ניצחון באיזו מלחמה, יום הולדתו של מנהיג חשוב וכדומה. החגים היהודיים, לעומת זאת, מציינים מצבים שונים בתהליך ההתפתחות הפנימי-רוחני של האדם. בכל מדרגה בסולם הרוחני, שרשרת המצבים הזו תחזור על עצמה אך ברמה יותר גבוהה. מכאן בא מעגל השנה, שעובד כמו ספירלה שעולה ועולה.

מהו בדיוק תהליך ההתפתחות הרוחני? מדוע הוא קשור לחגים של העם היהודי? כדי לעשות סדר בדברים עלינו להתבונן בשורשים. 

הסיפור של העם שלנו מתחיל אצל אברהם בן תרח הבבלי. אברהם חקר את התפתחות הטבע, החברה והאדם, וגילה שהאנושות חייבת להגיע להזדהות עם הטבע. כמו שכל הטבע מקושר באיזון ובהדדיות, כל חלקיו מחוברים זה לזה ומשלימים מערכת אינטגרלית אחת, כך גם צריכים להתייחס זה לזה בני האדם. בשונה מהדומם, הצומח והחי שמופעלים לחלוטין על ידי כוח הטבע הכללי, לאדם ניתנה האפשרות לבחור איך להתייחס לכל מה שסביבו. בתהליך ההתפתחות הרוחנית, האדם לומד את החוקיות האינטגרלית שבטבע, חוקר את טבעו האגואיסטי שמנוגד לה, ומקבל כוחות להתאים את עצמו לכוח הטבע הכללי, שנקרא גם כוח הטבע העליון. תכונתו היא השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה טהורה, והתאמה אליו דורשת מהאדם להתייחס לזולת באהבה. כך מגיע האדם לאיזון עם הטבע, וזוכה להיכלל בשלמות שבבריאה. אין דבר יותר ממלא מזה, יותר משמעותי, נשגב ונפלא.

אברהם פרסם את הגילוי שלו ברבים, והציע לכולם ללמוד איך עושים זאת. אלפי תלמידים התקבצו סביבו מכל עמי האזור ומהם נעשה בהמשך עם ישראל, כפי שמתואר בספר המדע של הרמב"ם. מאז נחלקה האנושות לשני נתיבי התפתחות: באחד, קבוצתו של אברהם למדה את השיטה המעשית להתעלות מעל האגו, השוני והפערים, לצורך חיבור באהבה והתאמה לאחדות הטבע. בשני, התפתחו כל יתר בני האדם עם גישה אגואיסטית פשוטה, כל אחד לעצמו. הם נפוצו מאזור בבל על פני כל כדור הארץ, כפי שמתאר ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, ומהם התהוו בהמשך אומות העולם.

קבוצתו של אברהם למדה איך להגביר את האהבה והנתינה ההדדית. ככל שהקשר ביניהם העמיק, הם גילו מצבי חיבור מתקדמים יותר שנמצאים בטבע. את ההזדהות עימם הם חגגו, ואלה הם "חגי ישראל". ננסה להיכנס למצבים האלה בגוף ראשון, כדי להרגיש קצת במה מדובר.

כשאנחנו מנסים להתקרב זה לזה, מתגלה ההופכיות שלנו מהטבע שכולו מחובר ואינטגרלי. מתגלה שאנחנו עשויים מחומר שאוהב רק את עצמו, ומשתמש בכל מה שסביבו להנאתו. כך נוצרנו, והטבע הפנימי הזה לא מאפשר לנו להגיע לאיזון עם הטבע הכללי. ההכרה הזו מוגדרת כ"חודש אלול". 

מתוך הכרת הפער בין מצבנו האגואיסטי לבין המצב המחובר שאליו עלינו להגיע, אנחנו מבינים מי אנחנו ומה עלינו לעשות. אנחנו בונים את עצמנו כך שמעתה והלאה נתקדם לחיבור. ואת אותו הכוח שמאחד את כל הטבע, מחבר בין כל חלקיו - אנחנו מכתירים למלך. קובעים שהוא המטרה שלנו, שעימו אנחנו רוצים להזדהות. המצב הזה נקרא "ראש השנה". ראש השינוי, תחילת הסיבוב שבסופו נרצה להיות בדיוק כמוהו.

אחר כך אנחנו מבינים מה תפקידנו בכל השרשרת הגדולה, והמצב הזה מוגדר כ"יום כיפור". בו אנחנו עושים חשבון נפש כולל, מה עלינו לעשות כדי לחבר את כל האנושות כגוף אחד. על כך מדבר הסיפור של יונה הנביא, שאותו נהוג לקרוא בצהרי כיפור.

במצב של "סוכות" אנחנו יושבים בצל הסוכה. כלומר, מכסים את עצמנו, את האגו שמפריע לנו להתחבר. ארבעת המינים מסמלים את שם ההוי"ה, כלומר את גילוי כוח הטבע העליון דרך ארבעה שלבים של תיקון האגו שבנו. בסוף סוכות מגיע מצב שנקרא "שמחת תורה". אנחנו שמחים באותו כוח עליון שכל הזמן בא ועוזר לנו לעשות תיקונים, חיבורים נכונים.

אחר כך מגיעים ל"חנוכה". מצב שבו אנחנו לא רוצים כלום לעצמנו, רק לראות את הנרות, לא להשתמש בהם. חג רוחני כזה, שמסמל הנאה מהאור. אנחנו רוצים שהכוח העליון שבטבע ישרה בינינו, ינתק אותנו מהאגו שלנו כך שנהיה מחוברים מעליו. כמו באוויר.

בהמשך מגיע מצב "פורים". פורים, במקביל ליום כיפורים, הוא מצב שבו אנחנו דווקא אוכלים, שותים ושמחים עד דלא ידע. למה? כי אנחנו מתקנים את כל האגו שבנו. כל הנטיות והמחשבות הרעות שהיו קודם נגד חיבור ורק נמנענו מלהשתמש בהן, עתה אנחנו מקבלים כוח לעשות בהן שימוש מתוקן. כל אחד יכול לתת מתנות לשני, להראות את האהבה שלו ללא גבול, ואין שום פער בינינו.

מצב "פסח" מסמל את היציאה שאנחנו צריכים לבצע כל הזמן מהרע אל הטוב. כלומר, יציאה מהעבדות לאגואיזם הצר, התעלות לסטטוס של חירות. 

אחר כך באה "ספירת העומר", שבה אנחנו סופרים כמה מהרצונות שלנו אנחנו מצליחים כבר לתקן וכמה עדיין לא. עד שמגיעים למצב "שבועות", שהוא "מתן תורה", שבו אנחנו מרגישים חובה לקבל כוח עליון כדי לתקן את עצמנו. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" נאמר על כך במקורות. על ידי התורה, כוח מיוחד בטבע שמחזיר את האגו הרע למוטב, כלומר לחיבור ואהבה - אנחנו בונים את עצמנו כאגודה אחת. 

בהמשך מתגלה שאיננו מסוגלים להחזיק בחיבור בינינו, ואנחנו נשברים. מצב של "תשעה באב", חורבן האהבה, השתלטות השנאה. אבל דווקא מתוך כך שנשברנו, אנחנו מבינים עתה יותר לעומק למה זה קרה, איפה היה נסתר בנו עוד רע שטרם התגלה. עכשיו אנחנו מבינים שצריכים לתקן את עצמנו ברמה יותר גבוהה.

כך, בהדרגה, אנחנו מתקרבים לתיקון המושלם, להזדהות מלאה עם כוח האהבה שממלא את העולם.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 434 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content