Left Sidebar Content

משמעות החיים

נקודת החופש שבאדם

חירות ממלאך המוות. המושג המטלטל הזה פותח מאמר מהפכני בשם "החירות" שפורסם בארץ בשנות השלושים על ידי "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג. הוא מעלה שאלות לגבי שעבוד וחירות בחיינו, והופך את כל מה שנהוג לחשוב מן הקצה אל הקצה. כמה תובנות לגבי התוכנה הסמויה שמותקנת בנו מלידה, ומחלקת לכולנו פקודות.

כשמתבוננים על בעלי חיים ברור לנו שאין להם בחירה חופשית, אבל אם היינו שואלים פרה לצורך הדוגמה, כנראה שהיא לא הייתה יכולה לומר זאת על עצמה. כדי לקבוע משהו בבירור, יש להסתכל על מושא החקירה מלמעלה, כלומר מדרגה גבוהה יותר מזו שבה האובייקט הנחקר נמצא. ומה איתנו? האם לנו יש בחירה? במה, עד כמה? כדי לפתור נכונה את החידה יש להסתכל על בני האדם מלמעלה, מדרגה יותר עליונה.

על פי חכמת הקבלה, לכל היצורים על פני האדמה ובכללם האדם, לא שייך מושג החירות. למה? כי כולם מצויים תחת שליטת רצון ליהנות. במה מדובר? מצד טבע הבריאה, אני רוצה ליהנות, והרצון הזה שולט בי. אפילו כשאני חושב שאני מתנגד לו, אותה ההתנגדות מופעלת על ידי רצון ליהנות מהתנגדות לרצון ליהנות.

מדובר בעבדות ערמומית מאוד, שסוגרת אותנו במאה אחוז. לא שואלים אותנו אם אנחנו מעוניינים בכך או לא, אלא אנחנו פשוט נמצאים בזה, מבלי לדעת בכלל שיש לנו איזה אדון. ומפני שאיננו רואים מולנו בעל בית, אנו מרגישים חופשיים.

אני קם בבוקר, רוצה ליהנות מהחיים, לנסוע לטייל, לבלות, לאכול טוב, אלף דברים בא לי לעשות, ואני לא מרגיש שכולם באים לי כפקודות. פקודות מאדון נסתר, שאותן אני חייב למלא. יש פה ערמומיות מיוחדת מצד הטבע, הא-לוהים או הבורא אם תרצו, שכך שולח פקודות וגורם לי להרגיש שזה אני רוצה לעשות. הוא מסובב אותי, מדליק אותי, ואני הולך לעשות, כמו ילד שהגדולים מנתבים כרצונם.

כל עוד החיים מתנהלים כך, אין זה נחשב לעבדות, כי אני לא מכיר בכך שאני עבד ושיש אדון. אבל אם קיבלתי הזדמנות לבחון את התהליכים שמתרחשים בחיי, כאן מתחיל תהליך שנקרא "הכרת הרע". האמת הנסתרת מתחילה להתגלות.

מתברר לי יותר ויותר עומק העבדות שבה אני נמצא, שכל החיים שלי מכורים לאיזה אדון שעושה ממני בכל רגע מה שהוא רוצה, בצורה כזו שאני מחויב לקיים מה שהוא קובע ולא נשאר לי רגע חופשי. ואז אני מתחיל להרגיש שהאדון הזה הוא הוא מלאך המוות. אמנם הוא נותן לי חיים, אבל במהלכם משעבד אותי באופן מוחלט.

מרגע זה ואילך כבר מתחיל להתעורר האדם החופשי שבי. ואז אני שואל: איך אוכל להיפטר מהעבדות הזו במוח ובלב, איך אוכל להוציא את הרוח הנוראה הזו ששולטת בי, לעקור אותה מבפנים? כך מתחילה הדרך שלי אל החירות.

החופש מתחיל מנקודה מיוחדת שמתגלה בי, "הנקודה שבלב", אשר ממנה אני יכול לבקר את עצמי ממבט-על ולזהות שאני לחלוטין נשלט. אני רואה מערכת שבה כמה מרכיבים: האדון, שהוא כוח הטבע, הכוח העליון. התוכנה שהוא טבע בי, שהיא רצון ליהנות. החומרה שבה מותקנת התוכנה, שזה אני.

מהנקודה שבלב אני מבין שעד כה לא הרגשתי שיש תוכנה שמנהלת אותי, ובטח לא שיש מתכנת עליון שהתקין בי אותה. חשבתי שזה אני כך רוצה, חושב ומרגיש. הייתי מכור לתוכנה שהריצה אותי אחר קבלת תענוגים, ואילו עכשיו נפתחת לי האפשרות להתנתק ממנה ולהתעלות למצב חופשי.

מתוך דרגה עליונה זו שנקראת "בינה", אני יכול להתחיל לקבוע איך אני רוצה לחיות, לפי איזו תוכנה אני רוצה להפעיל את עצמי. מתגלה לי תוכנה חדשה ששייכת לדרגת הקיום הבאה, תוכנה של השפעה במקום תוכנה של קבלה.

ואז, אני קודם כול מתפטר מתוכנת הקבלה, וכבר לא תלוי בקבלת תענוגים לעצמי, מה שנקרא "לעשות צמצום". אחר כך אני לומד שיש תענוגים מסוג אחר, תענוגים של השפעה טובה לאחרים, נתינה, חיבור ואהבה. אני מגלה שתענוגים נעלים כאלה שייכים לאותו המתכנת שנתן לי את התוכנה הקודמת של קבלה, ועתה עוזר לי להיפטר ממנה ולהתקין תוכנה חדשה.

מתברר לי שגם הוא עובד עם תוכנה כזו של השפעה, וכל הסיבה שמלכתחילה הוא טבע בי תוכנה הפוכה היא כדי לאפשר לי להכיר עד כמה התוכנה שלו מועדפת, מיוחדת, אצילית. שאני ארצה אותה בעצמי, בצורה חופשית, ולא שהוא יכניס לי אותה בכוח ויעשה ממני מלאך.

אם כן, בעוד שבתוכנה הראשונה האדם רוצה ליהנות לעצמו ולכן כל הזמן מוגבל, בתוכנה השנייה רצונו לגרום הנאה לזולת וכלום לא יכול לעצור אותו. כך מגיעים לחירות ממלאך המוות, נעשים דומים לבורא וזוכים לשלמות ולנצחיות.

מן המקורות

"כדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה".

"חירות ממלאך המוות... המטרה של הבריאה כולה, דהיינו, להידבק בבורא בהשוואת הצורה אליו, כמו שהוא משפיע ואינו מקבל, כן יהיו המה משפיעים ולא מקבלים שהוא דרגה האחרונה של דבקות".

"המוות בהכרח הוא בחינת העדר ושלילת הקיום של דבר מה, וזהו ייתכן בעוד שיש איזה ניצוץ הרוצה להתקיים לקניינו עצמו, יתכן לומר עליו שהניצוץ הזה אינו מתקיים כי נעדר ומת, מה שאין כן אם לא נמצא באדם שום ניצוץ כזה אלא כל ניצוצי עצמותו מתלבשים בהשפעת נחת רוח ליוצרם וזהו לא נעדר ולא מת, כי אפילו כשהגוף מתבטל אינו מתבטל אלא מבחינת קבלה עצמית, שהרצון לקבל מלובש בה ואין לו זכות הוויה זולתה. אולם כשבא על הכוונה של הבריאה והבורא יש לו נחת רוח ממנו שנעשה רצונו, נמצא העצמות של האדם שמתלבש בנחת רוחו הזה וזוכה לנצחיות גמורה כמוהו, ונמצא שזכה לחירות ממלאך המוות".

בעל הסולם - הרב יהודה אשלג, מאמר "החירות"

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 1025 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>ערב מבוא נובמבר 2018</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content