Left Sidebar Content

משמעות החיים | ארכיון מאמרים על משמעות החיים

ספר, חברה נכונה ומורה מקובל

שלושה אמצעים להתפתחות מודעת של הנשמה - ספר, חברה נכונה ומורה מקובל

במשך אלפי גלגולים מתפתח אדם בעולם הזה אל עבר מטרת חייו. השאלה שמניעה ודוחפת אותו היא: מה הטעם בחיי? מדוע רע לי והיכן אמצא את הטוב המיוחל?

החיפוש המתמיד ותחושת אי השקט, גורמים לו לעבור בתהליך החיפוש מחברה לחברה. כל מסגרת וחברה בה הוא שוהה, מפתחת אותו בצורה שונה.

אם בכל רגע נעסוק בשאלה זו, נוכל לזרז את קצב ההתפתחות שלנו ולהגיע לתשובה. שכן על ידי טשטוש החיפוש אנו מעוללים לעצמנו עוול גדול ביותר, בעת שאנו "נסחפים בלי דעת בזרמי החיים כאתמול". במאמר הנוכחי אני מבקש לסקור את האמצעים היחידים להתפתחות מודעת של הנשמה.

במאמרו המופלא "מהותה של חוכמת הקבלה" מגדיר הרב יהודה אשלג, בעל הסולם (מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר), את חוכמת הקבלה: "חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלוקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה".

הגדרתו הפשוטה והישירה של בעל הסולם מלמדת אותנו כי מטרת החוכמה היא להביא את הנברא ממצב המכונה "העולם הזה", למצב בו הוא מגלה את האלוהות - את הרוחניות.

לפיכך מתעוררת השאלה, מה ההבדל בין שני המצבים? ההבדל הוא בהרגשת הנברא. במצבן המתוקן, הרוחני, נמצאות כל הנשמות באחדות מושלמת עם הכוח שברא אותן, בכלי אחד, המכונה "נשמת אדם הראשון".

בדרגת העולם הזה, הנברא נחלק לחלקים רבים הנבדלים בהרגשתם האחד ממשנהו. האגואיזם העוטף כל נשמה ונשמה הוא המפריד בין החלקים השונים. אם כן ההבדל בין רוחניות לגשמיות בא לידי ביטוי במידת החיבור בין הנשמות.

החוק הכללי של המציאות - הבורא

"הבורא" מוגדר בקבלה כ"תכונת ההשפעה". החיבור בין הנשמות משמש כאמצעי להתקשרות - להשתוות עם תכונת ההשפעה. ההתקדמות הרוחנית של כל נשמה נקבעת אך ורק על פי מידת יכולתה להשתוות לתכונת ההשפעה - הבורא.

הנברא ירגיש שלם ונצחי כמו הבורא, רק בתנאי שירכוש את תכונת ההשפעה. אל המטרה הנכספת הזו, יוצא לדרך הנברא, ממצב בו הוא הפוך לחלוטין מתכונת ההשפעה.

תהליך ההתפתחות כולל כמה שלבים, והראשון שבהם הוא גילויו של הנברא את היותו הפוך לחלוטין לתכונתו השלמה של הבורא. אל המצב המכונה "העולם הזה" משתלשל האור, בתהליך הדרגתי בו הוא מסתיר כל פעם שכבה נוספת. בעולם הזה האור נסתר לחלוטין. חוכמת הקבלה היא שיטה להביא את הנברא מהמצב בו הוא מנותק לחלוטין מהרגשת הכוח המשפיע, למצב בו הוא פועל עמו בדבקות נפלאה.

כיצד? האור הוא הכוח היחיד שפועל על הנשמה ומסוגל להעלות את הנברא אל המציאות הרוחנית. האור הוא זה ש"הוריד" את האדם להרגשת העולם הזה, והוא הכוח היחיד המסוגל להעלות אותו חזרה. הסיבה לתהליך זה היא כדי שהנברא יוכל לרכוש בצורה עצמאית ומתוך בחירתו החופשית טבע שני - טבע ההשפעה.

האדם יכול לזרז את פעולת האור עליו בהתאם להשתוקקותו לכך. לשם כך הוא נעזר במספר אמצעים המעוררים את פעולת האור. הם חייבים להיות מקוריים ולהשתלשל ישירות משורשי המציאות העליונה.

אמצעי ראשון: הספר

בזמן כתיבת ספר הקבלה נמצא המקובל בהשגת המציאות העליונה. הוא משיג אותה כאור פנימי בתוך נשמתו. בזמן שהאדם משתוקק להגיע אל אותה המציאות עליה הוא קורא בספר, הוא "מושך עליו אור" ממצבו המתוקן. השתוקקות האדם להרגיש את המצב השלם מחוללת בו את השינוי הפנימי המיוחל.

בהקדמה לספר תלמוד עשר הספירות, באות קנ"ה, כותב על כך בעל הסולם: "ולפי זה, יש לשאול אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה, אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף על פי שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם".

דרגת העולם הזה היא מצב בו האדם אינו מכיר את טבע ההשפעה. האור המקיף שמעורר האדם בזמן הלימוד, פועל עליו כך שמגלה לו את האמת. הוא מראה לו את מצבו האמיתי כלפי תכונת ההשפעה, את היותו הפוך ממנה. יחד עם זאת, הגילוי נעשה מתוך השתוקקות גוברת והתרוממות רוח תמידית. דומה הדבר לחולה אנוש בעת שגילה את הסיבה למחלתו, ואיתה גם את התרופה הוודאית. לשמחתו אין גבול, ויחד עם הכאב שהוא מרגיש, התקווה לריפוי ממלאת את ליבו שמחה.

אמצעי שני: החברה

החברה גם היא אמצעי הנמשך ישירות מהמציאות הרוחנית, מנשמת אדם הראשון, המצב המתוקן בו פועלות כל הנשמות בהרמוניה ובהדדיות. הקסם הטמון בהשפעה לזולת, הוא בתענוג האין סופי המורגש בעת שמושא התענוג חיצוני לאדם. כל אחד מאתנו חווה את הרגשת התענוג הראשונית בזמן המילוי הנחשק.

אם נבחן את התופעה, נגלה שמרגע שהרצון בא על סיפוקו, הוא הולך וכבה. או אז נדחף האדם לרוץ ולחפש מילוי חדש, משום שאינו מוצא טעם במילוי הקודם. תהליך חיפוש המילוי בעצמו מקנה הרגשת חיות.לא כך הם פני הדברים בעולם הרוחני. בדומה לאם המתמלאת ערגה בזמן שמספקת את צרכי ילדיה ואינה יודעת די, כך גם המילוי הרוחני גדל בהתמדה ואינו פוסק לעולם.

האדם משיג את יחס הבורא אליו כרצון להטיב לו, ללא הפסק וגבול, וזוכה להחזיר לבורא יחס זהה באמצעות אהבת הזולת. יש להבחין בין אהבת הזולת, לבין מחוות אנושיות רגישות וחשובות ככל שיהיו (כגון: עזרה בבתי חולים, תרומת כסף לעניים וחלוקת מזון ובגדים לנזקקים), הנובעות מהטבע האנושי שלנו, הפועל תמיד ממניעים של סיפוק עצמי.השינוי הפנימי אותו עובר האדם מהפך את הטבע האנושי האגואיסטי מעצם בריאתו, לטבע הבורא - תכונת ההשפעה.

מאין יילקח חומר הדלק לשינוי? במידה בה מורגשת חשיבותה וגדלותה של תכונת ההשפעה. את חשיבותה של תכונת ההשפעה בעיני האדם צריכה לרומם החברה והסביבה בה הוא נמצא.

גם כיום משפיעה הסביבה על האדם, ומרוממת בעיניו ערכים אחרים. לדוגמא: פרסום (כוכבי קולנוע, בידור וספורט), כסף (בעלי הממון), כבוד ושליטה (שררה ופוליטיקה), וכן הלאה. דומה הדבר לשירות הניתן לאדם חשוב אשר עצם הנתינה לו מספקת תענוג וחומר דלק לנותן, לעומת הניסיון לבצע פעולה דומה כלפי אדם אשר אינו מוערך כלל.

על אחד הספקים העיקריים לחשיבות הרוחניות כותב בעל הסולם ב"מאמר לסיום הזוהר": "אלא הקושי שבדבר הוא, כי ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה... ובשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו מקילים ראש בעבודתו... ואינם מעריכים כראוי, אין האחד יכול להתגבר על הסביבה. וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו, אלא שמקל ראשו בעת עבודתו כמוהם". מכאן מובנת חשיבותה המכרעת של חברה נכונה כאמצעי להתקדמות רוחנית.

אמצעי שלישי: המורה

מורה יכול להיות רק מי שעבר את הדרך והשיג את החוכמה בעצמו, היינו מקובל. גם כאן האמצעי מגיע היישר מהמציאות הרוחנית. ישנן 125 מדרגות רוחניות. 125 שלבים בסולם המעפיל מדרגת העולם הזה ועד לדרגת נשמת אדם הראשון - המצב המתוקן. ההבדל ביניהן הוא רכישת טבע ההשפעה לזולת על פני הקבלה לעצמו. על כל נשמה מופקדת נשמה במדרגה עליונה ממנה, המטפלת בה ומלווה אותה לכל אורך הדרך.

במאמר "תורת הקבלה ומהותה" מצייר זאת בעל הסולם: "הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי ... עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל פה, שהיא הבחינה השנייה. ואחר כך להבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, ויישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות... וכל זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, ועל כן מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו אותם ראויים לדבר הזה".

גם עכשיו אנו נמצאים במצב המתוקן, אך איננו מרגישים אותו. הוא נסתר מאתנו. חכמת הקבלה מציירת לנו את מיקומנו ביחס אליו. ככל שהאדם מתפתח בדרכו הרוחנית הוא מגלה ששלושת האמצעים הללו הופכים להיות כמקשה אחת, המגלה לו את הדרך אל שורש נשמתו. אם נעדר אחד מהמרכיבים, לא יוכל האדם למשוך על עצמו אור במידה מספקת בכדי להיתקן.

רק בשילוב הנכון ביניהם מוצא האדם מזור לנפשו ומגשים את המטרה לשמה נברא. נסיים במילותיו של בעל הסולם: "ואשרי הזוכה".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content