Left Sidebar Content

חגים ומועדים | פורים | פורים - כתבות נוספות

פורים - סרגל למדידת כוונות

הבורא נתן לנו בונוס, את חופש הבחירה. אנחנו יכולים לבחור בכוונות שמטרתן לקבל, כמו שעשה המן, או ללכת בדרכו של מרדכי ולבחור בכוונות שמטרתן להשפיע. פורים שמח!

הוא קרב את הסכין לבטנו של האדם השני, התרכז לרגע ונעץ אותו במדויק במקום שאליו כיוון. גם אם זה נראה כך, לא מדובר כאן ברצח אכזרי, אלא בניתוח שביצע רופא מיומן על מנת להציל את חייו של מטופל. בשני המקרים משתמשים בסכין ונועצים אותו בבשר החי, אך ההבדל הוא בכוונה - לשם מה האדם עושה זאת.

הרב ברוך שלום אשלג, מגדולי המקובלים של המאה העשרים, ממחיש את המושג "כוונה" באמצעות דוגמה אחרת: ילד ואביו עומדים בקרן הרחוב. הילד ממרר בבכי ללא הרף, אך אביו אינו נענה לו. העוברים והשבים שמשתאים מגודל אכזריותו של האב שאדיש לצערו של הילד, פונים אליו ושואלים אותו: מדוע הילד בוכה? והאב משיב: הבן שלי מתעקש שאתן לו לגרד בעין עם האולר ומכיוון שאני לא נענה לבקשתו הוא בוכה.

שתי דוגמאות אלה ממחישות את העובדה שנוכל להבין את מעשיו של אדם רק אם נדע מה היא כוונתו.

על הנאה ועל תענוג

על פי חכמת הקבלה המנגנון הפנימי שמניע את האדם הוא הרצון ליהנות.

לדוגמה, כשאני רעב כל המחשבות והרגשות שלי מרוכזים בנושא האוכל, כשאני בודד אני חושב רק למי אני יכול להתקשר או לקפוץ לביקור, וכשחסר לי מידע אני גולש באינטרנט.

אולם חכמת הקבלה אינה עוסקת ברצון עצמו, היא מודדת רק את הכוונה של האדם, כלומר, לשם מה אנו משתמשים ברצוננו.

המקובל מודד את הכוונה שלו לפי יחסו לבורא. על סרגל מדידת הכוונה שלו נמצאים רק שני סימנים הפוכים: הכוונה למען עצמי והכוונה להיות הנותן, המשפיע, בדומה לבורא.

הסוג הראשון של הכוונה נקרא "על מנת לקבל" ומשמעותו היא שאני רוצה ליהנות ממה שהבורא נותן לי ללא התחשבות  במי שנותן לי, כלומר בבורא.

הסוג השני של הכוונה נקרא "על מנת להשפיע" ומשמעותו היא שאני רוצה לפעול בהשפעה ובנתינה בדומה לבורא. מכאן גם מקורה של המילה "אדם" מלשון אדמה לעליון.

הבונוס: חופש בחירה

המקובלים מסבירים לנו, שהבורא ברא את האדם כדי שיקבל הנאה ותענוג בחייו. משמעותה של המלה "בריאה" היא שהבורא מוציא משהו מחוץ לו (בר בארמית פירוש "מחוץ"), כלומר יוצר משהו הפוך ממנו.

הבורא עצמו הוא "רצון להשפיע", כלומר רצון להעניק שפע, רצון לאהוב, לתת ואין בו שום רצון להנאה עצמית.

לעומת זאת, הנברא שברא הבורא חושב רק על עצמו ורוצה ליהנות בלי חשבון מאותו השפע שהבורא מעניק לו. לכן נאמר שעם בריאתו, הנברא יצא מחוץ לבורא.

כדי לפתח את האדם ולאפשר לו להתעלות מעל לשאר הבריאה, הוסיף לו הבורא "בונוס" שאינו קיים בנבראים האחרים, את חופש הבחירה.

האדם יכול לבחור עם איזו כוונה להשתמש ברצון שלו - עם כוונה "על מנת לקבל", או עם כוונה "על מנת להשפיע".

לדוגמה: אדם עשיר תורם סכום נכבד למחלקת ילדים בבית חולים. הוא יכול לעשות זאת כדי שיתפרסם שמו באמצעי התקשורת ואז כולם ידברו עליו, או לחילופין מכיוון שהוא מזדהה עם כאבם של הילדים ודואג לטובתם דאגה אמיתית וכנה. בשני המקרים המעשה זהה אולם המניע שונה בתכלית.

לבחור בין המן למרדכי

חכמת הקבלה מסבירה שההתמודדות שמתנהלת במגילת אסתר בין המן לבין מרדכי, מסמלת מאבק בין שתי כוונות מנוגדות בתוך האדם.

"המן" מייצג את הכוונה האגואיסטית באדם, הכוונה "על מנת לקבל", לכן נאמר שהוא מזרע עמלק. עמל"ק הם ראשי תיבות של "על מנת לקבל".

לעומתו, "מרדכי היהודי" מייצג את הכוונה לתת בדומה לבורא, הכוונה "על מנת להשפיע".

התואר "יהודי" מלשון "ייחודי", מרמז על הרצון "לייחד" כל פעולה שלו לבורא, כדי לפעול בדומה לו. לכן מסופר שמרדכי יושב בשער המלך ושומר עליו.

הכוונות "המן" ו"מרדכי" הפוכות זו מזו ולכאורה נראה שאין ביניהן שום קשר, אולם עלינו לזכור כי שתיהן קיימות בכל אחד מאיתנו וניתנה בידינו הבחירה להשתמש בכל אחת מהן.

אדם המעוניין לפתח את הקשר עם הבורא לומד דרך סיפור מגילת אסתר כיצד להשתמש נכון בכוונותיו, ב"המן" וב"מרדכי" שבתוכו.

תגמול עקיף

מרדכי היהודי מעוניין להידמות לבורא ולכן אי אפשר לפתות אותו עם שום רצון אחר.

ניתן ללמוד על כך מהמתואר בתחילת המגילה. שניים מסריסי המלך, בגתן ותרש, מנסים להתנקש בחייו של המלך. מרדכי הוא היחיד שמסוגל לזהות אותם ולהזהיר את המלך, כיוון שכל תשומת ליבו מופנית לשמירת הקשר עם המלך, עם הבורא.

המלך מעוניין לגמול למרדכי טובה, אבל איך אפשר לתת מתנה למי שלא מעוניין בה?

הרי מרדכי לא מסוגל לקבל שום תמורה למעשיו כיוון שאינו משתמש ברצון להנאת עצמו, הוא פועל רק על מנת לתת.

לכן גומל לו המלך בעקיפין, דווקא באמצעות העצמת כוחו של המן, הפסוק "וישם את כיסאו מעל כל השרים" (מגילת אסתר ג', א') מרמז על כך.

היוצרות מתהפכות

המן משליט את הכוונה האגואיסטית שלו, הכוונה "על מנת לקבל" על כל מדינות המלך, כלומר על כל רצונות האדם, והם נענים לו. רק מרדכי שכוונתו היא לתת, הכוונה "על מנת להשפיע", מסרב להשתחוות להמן. הוא מבין שאם גם הוא ייתן להמן להשתלט עליו ועל עמו, ינותק כליל הקשר עם הבורא, והאדם לא יוכל עוד לממש את מטרת הבריאה ולהידמות לבורא.

בלית ברירה, מרדכי מחליט לעשות מעשה: הוא מאחד את היהודים, שמסמלים את רצון האדם להתייחד עם הבורא, ופונה באמצעות אסתר אל המלך, אל הבורא. ואז מתהפכות היוצרות - במקום להשמיד את היהודים תולים את המן על העץ.

כתוצאה מכך, מתחזק הקשר בין מרדכי למלך, כלומר בין האדם לבורא. וכך, מטרת המלך לגמול טובה למרדכי ולקרב אותו אליו, מתממשת בעזרתו של המן.

בתחפושת של המן

מגילת אסתר מבטאת את רצונו החופשי של האדם לדבוק בבורא ולהידמות לו.

כל רצון חדש שמתגלה לנו מופיע לבוש בכוחו של "המן", הכוונה האגואיסטית "על מנת לקבל". לכן רק אם נלמד כיצד לחזק בתוכנו את כוחו של "מרדכי", את כוחה של הכוונה לתת, הכוונה על מנת להשפיע, נצליח לייחד את רצוננו עם הבורא ונעלה למדרגה רוחנית חדשה.

חכמת הקבלה מלמדת אותנו כיצד לממש תהליך זה בתוכנו ולחוות "אורה ושמחה וששון ויקר".

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>hafatza</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content