Left Sidebar Content

הזמנה להתחבר

לאורך ההיסטוריה, האחדות בינינו היא זו שהגנה עלינו ואילו ההתרחקות בינינו הביאה צרות. לפניכם הדרך שבה כל אחד יוכל לממש את האיחוד ולהיות חלק מבניית עתיד טוב יותר לכולנו
     
  תפילה לשלום חיילי צה"ל  
     
 

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.

יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב (דברים כ,ד): "כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: "אָמֵן".

 
     









     
  עם ישראל שלי,  
     
 

בימים אלה אני מרגיש דחף פנימי לפנות אליכם, האנשים הכי קרובים ויקרים ללבי. בלב דואג אני מבקש מכם: בואו ניזכר בשורשים שלנו כעם.

זכות הקיום, הישרדותו של עם ישראל תמיד הייתה תלויה באחדות בינינו. ולכן, דווקא עכשיו, עלינו להתאחד. רק אם נשיב את האהבה בינינו ונחזיק בה ככיפת הברזל האמיתית שלנו, גם עכשיו וגם כשנשוב לשגרה, נזכה לשקט שכולנו מייחלים לו ולהערכה מצד העולם. ואז בע"ה, גם הכוח העליון יתגלה בינינו.

מחבק את כולכם ומצדיע לכם.

הרב ד"ר מיכאל לייטמן

 
     

לעצור את מעגל הדמים

מדינה קטנה אנחנו. כולם מכירים את כולם. כך שגם אם אין לנו בן או קרוב משפחה במערכה, כמעט לכולנו יש חברים שבנם נמצא ברצועה או חברה שבעלה גויס בצו 8. והדאגה מדירה שינה מהעיניים, משבשת את השגרה וקורעת אותך מבפנים. היא מדביקה אותך למהדורות החדשות, מחייבת לבדוק כל כמה דקות את שורת המבזקים בכל אמצעי התקשורת ובכל סמארטפון.

הלב המשותף שלנו מתכווץ מכאב כשמתקבלת ידיעה על עוד חייל שנפצע, או חלילה, על עוד משפחה שכולה.

בשעה קשה שכזו, יש רק מקום לחבק, לתמוך, להתחזק מבפנים ולא לאבד תקווה. כי מעבר לתמונות ולמבזקים, לדעות ולפרשנויות, מבעד לסיפורים שחונקים את הגרון ולמתח שמכרסם, חשנו מחויבות להוביל מלחמה נוספת - המאבק על הקשר בינינו. היא ולא אחרת תכריע את גורל המלחמה שמתחוללת ברצועת עזה.

החיבור בינינו שומר על בנינו

רגע לפני שהתקבלה ההחלטה על כניסה קרקעית, פרסם החמאס שיר שזכה לאינספור חיקויים וסאטירות מהצד הישראלי. עד כמה שמגוחך השיר הזה, כדאי לשים לב לשורה אחת בו: "לבבות הציונים כל אחד פונה לכיוון אחר, אין אחד זהה".

לא לחינם החמאס מחבר שירים שמהללים את הפילוג בעם שלנו. כשאנחנו מפולגים בעורף, אנחנו חלשים בחזית. והם מרגישים את זה. אבל כשאנחנו מחוברים - אנחנו פורסים מעל כולנו כיפת ברזל שמגנה עלינו ועל הלוחמים. לכן האחריות מוטלת עלינו, לא פחות מאשר על המפקדים ועל החיילים שנמצאים עכשיו במערכה הצבאית.

כל מקום שבו יש גרם של פירוד בינינו מטיל על הכתפיים שלהם משא של מאות קילוגרמים, ואילו התקרבות בינינו, אפילו בסנטימטר אחד, מספקת להם הרגשת הקלה עצומה. "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות", כתב הרב קלמן הלוי, מחבר "המאור ושמש", מגדולי אדמו"רי החסידות. במילים אחרות, הערבות ההדדית - היא סוד כוחנו. והחיבור בינינו - שומר על החיילים שלנו.


למה?

כי הסיפור של המלחמה בעזה - וגם של המלחמה הקודמת, וחלילה, של המלחמה הבאה -
הוא סיפור נוקב על הזהות שלנו ועל הכוח שמקיים אותנו, עם ישראל.

אם אנחנו רוצים לעצור אחת ולתמיד את מעגל הדמים ולבחור בחיים,
הגיע הזמן להתעמק קצת בסיפור הזה.

 

כוחו של עם ישראל

העם היהודי קם בבבל העתיקה. נרקם מתוך שבטים בבליים למעלה מ-4000 שנה. זוכרים את אברהם אבינו? הוא היה הראשון שאסף סביבו אנשים מתושבי בבל ודיבר אל הלב שלהם. באותם זמנים בבל הייתה משוסעת, מפולגת ומסוכסכת, כמו שמתואר בסיפור של מגדל בבל. אנשים לא הבינו עוד זה את שפתו של זה ונעשו זרים ומנוכרים.

פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם

אברהם סיפר להם על האחדות העליונה של הטבע שבתוכה הוא חי, על ההרגשה של אהבה אינסופית שממלאת אותו ונובעת ממנו החוצה ללא הפסק. "התקבצו אליו אלפים ורבבות, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה", כתב על כך הרמב"ם.

כך נולד עם ישראל, ומכאן שמו "ישר-אל". זהו עם שהמקור שלו אינו ביולוגי, ככל העמים, אלא רעיוני. בלב לבו של העם שלנו פועמת אהבה, והיא הדבק שקשר בינינו לאורך השנים.

בני ישראל בחרו בחיים

בזמנו של משה, אנחנו כבר נקראים "עם" - "עם בני ישראל". משה הוא הסמל של המעמד שבו נולד לנו "תפקיד" - מושג כבד שרובנו לא אוהבים לשמוע והיינו שמחים לנער מעל כתפינו, אבל דווקא היום המציאות מוכיחה לנו שזה בלתי אפשרי. מול הר סיני נדרשנו להכרעה דרמטית שמלווה אותנו מאז דרך כל ההיסטוריה שלנו - תתאחדו "כאיש אחד בלב אחד", או ש"כאן יהיה מקום קבורתכם!".

בני ישראל בחרו בחיים. הם בחרו בחיבור ביניהם.

"ויחן שם ישראל נגד ההר", ופירשו חז"ל: "כאיש אחד בלב אחד". כי לא ניתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו. ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", אז נעשו ראויים לקבלת התורה. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מאמר "הערבות".

תורה מלשון הוראה

מהותה של התורה שקיבלנו, מסבירים חכמי הקבלה, היא לא לקט של סיפורי עם היסטוריים. תורה, מלשון הוראה, היא מדריך מפורט שמסביר  איך לבנות את קהילות ישראל איך לבנות את מערכות הקשר בינינו. שיטה לחיבור. בשפתו של הרב קוק: המדריך השלם איך להיות "אדם" אוהב, שמחבק בתוכו את העולם כולו. כאשר המקובלים אומרים "תורת אמת", לזה בדיוק הם מתכוונים כבר אלפי שנים. בעבר האמת הזו הייתה נסתרת, אך בדורנו היא מתגלה. ומכיוון שכך, הגיע הזמן לממש את תפקידנו בפאזל האנושי.

תפקידנו - להביא חיבור ואהבה לעולם

אנחנו צאצאיה של אותה קבוצה שכבר הצליחה לממש את שיטת החיבור על עצמה, תוך התגברות על כל הקשיים. לכן, קודם כל עלינו לממש את המשימה הזאת על עצמנו, ורק לאחר מכן ללמד את כלל האנושות איך בונים חברת מופת, אבל אנחנו בורחים מהתפקיד הזה כמו מאש. מדברים רבות על איחוד אבל לא מבצעים את חובתנו להתחבר תחת הציווי של "ואהבת לרעך כמוך".

אמנם מבט מפוכח על החיים שלנו כאן ישקף עד כמה אנחנו רחוקים מלהצדיק תארים כמו "עם סגולה" או "אור לגויים", אבל העניין הוא שאין לנו לאן לברוח. אנחנו מחויבים. מחויבים להיות מאוחדים בתוכנו ולהראות את הדוגמה הזאת לעולם.

קשה לכתוב את המילים האלה עכשיו, בימים שבהם מתנהלת מערכה עקובה מדם בחזית, אבל כאז כן היום, התנאי שנשמע בסיני מהדהד לפנינו כמו רעם: "תתאחדו", "תתאחדו!", כפי שכותב מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר: "על ידי ההתאחדות הצילו את נפשם", כי אם לא נתאחד, כאן יהיה מקום...

כשהתאחדנו שגשגנו

נביט לרגע לאחור, על ההיסטוריה שלנו. מתי היינו מאושרים? מתי שגשגנו? כשהיינו מאוחדים. תמונות בוהקות רצות בזיכרון הקולקטיבי הישראלי: ממלכת ישראל המאוחדת, חגיגות שלושת הרגלים בזמני בית המקדש, ההצלחות הכלכליות והצבאיות, הכבוד מאומות העולם, אפילו מעגלי ההורה לאחר הכרזת המדינה...

אבל אז עולות בזיכרון גם תמונות אחרות: כשאיבדנו את האחדות, כשנקרענו למחנות, כשכל אחד שקע בדאגה לעצמו - חרבו בתי המקדש, סבלנו מפרעות ומאסונות שגבו מיליונים מאחינו ולא היה בנו כוח לעמוד נגד אויבינו, שהיו רבים מספור.

האחדות היא כיפת הברזל של העם היהודי

החוקיות פשוטה: כשהיינו מאוחדים - שגשגנו, וגם העולם שגשג. כאשר התפלגנו - היה רע לנו ורע עוד יותר לעולם.

אלפי שנים של עליות וירידות, של חיבור ופירוד, חלפו כלא היו. אבל האמת הכואבת היא שמהגלות הגדולה מכולן, מהפירוד הגדול ביותר, עוד לא התאוששנו.

להיפך. במקום להתאחד בינינו, להוות דוגמה ולשרת את כל העולם, אנחנו נופלים שוב ושוב לאותו בור. מתאחדים בעת צרה, כמו אגוזים בשק שנקשרים חזק על ידי לולאת חנק, אבל כשהאיום יורד, אנחנו מתפזרים לכל עבר. עד המכה הבאה.

לא נצליח לברוח מהייעוד שלנו

השנאה הבלתי מוסברת, הלא-רציונלית, שמתעוררת אלפי שנים נוכח המילים יהודי או ישראל, מזכירה לנו זאת בדרך הקשה. "לא תוכלו לברוח", צורחים עלינו שונאי ישראל. גם אם אינם מודעים לכך, עמוק מתוך לבם פורצת צעקה פנימית: "לא תוכלו להתחמק מלממש את התפקיד שלכם!". בתת מודע הם מרגישים שאנחנו מחזיקים בתוכנו את המפתחות לעתיד הטוב שלהם. אבל האוזניים שלנו אטומות, ערלות. רק מכות פותחות אותן. וגם זה לתקופה קצרה.

העולם נגדנו

גם עכשיו אויבינו עומדים בשורות מלוכדות מאחורי החמאס: לוחמי ארגון דאעש המטורפים בעיראק ובסוריה, חיזבאללה, רוסיה, האו"ם, מדינות אירופה הנאורות ואפילו ארצות הברית. לפעמים נדמה שכל העולם נגדנו. למה? מה הם רוצים מאיתנו?

גורל אחד

כדי להבין קצת יותר על דרישת העולם מאיתנו, כדאי להטות אוזן קשבת דווקא לשונאים שלנו. ומה הם אומרים?

מבחינה חיצונית, הטענות שלהן מגוונות. חלקם מבססים את שנאת ישראל על הנצרות או על האסלאם, אחרים טוענים שאנו שולטים בכל המוסדות הכלכליים ורוצים, כביכול, לכופף תחתינו את כל העולם. כל זה טוב ויפה לסרטי קונספירציה, אבל עם יד על הלב, רק דבר אחד ברור מכל הסיפור הזה: שונאים אותנו. מאוד. מכל כיוון שלא נסתכל. אפילו במבט של אנשים שמעולם לא ראו או הכירו אותנו מתגלה שנאה. ואולי זה נראה לנו לא רציונלי, אבל מבחינת העולם - זה רציונלי מאוד.

גורל העולם קשור בגורלנו

רבים מבני העולם מרגישים עמוק בתוכם שגורלם קשור בגורלנו. הם אפילו מוכנים להישבע שאנחנו הסיבה לרע בעולם, ושאם רק היינו עושים משהו טוב - מצבם היה משתפר פלאים. בספרו "היהודי הבינלאומי - הבעיה המרכזית של העולם" כותב הנרי פורד, מייסד חברת "פורד" העולמית ואחד האנטישמיים הגדולים ביותר בהיסטוריה: "לחברה יש טענה גדולה כנגד היהודים. היהודים צריכים להפסיק לנצל את העולם... ולהתחיל לממש את הנבואה העתיקה, כי דרכה יבורכו כל האומות".

מה הופך אותנו למרכז העולם?

חכמת הקבלה, פנימיותה של התורה, מסבירה שהסיבה היא אחת: אנחנו, היהודים, מכריעים את גורל העולם. "וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב", כתוב בספר הזוהר, "כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל".

החוקיות פשוטה: "אור לגויים"

על ידי האיחוד בינינו אנחנו מחייבים את העולם להתאחד והשפע מתחיל לזרום אליהם. ואילו הפילוג בינינו - מפריד ביניהם, סותם את צינורות השפע ומביא אותם עד כדי מלחמות ושנאה. אז איך מתחברים כדי להעביר את כוח החיים שבטבע לכל העולם?

חכמת הקבלה - חכמת החיבור

חכמת הקבלה, חכמת החיבור, מגלה לנו שהאגו חוצץ בינינו ומסבירה איך להתעלות מעליו אל השורש שלנו, אל האחדות. היא כתובה עבורנו בגובה העיניים. וכשאתה מגלה אותה, כשאתה מבין פתאום שהדרך להביא טוב לעצמך ולעולם נמצאת בידיים שלך, אתה מרגיש שסבלת כי ברחת ממנה. ועכשיו הסבל נגמר. בשפתו של ספר הזוהר: "בחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות".

מהסתרה ל"סוד גלוי"

אלפי שנים של הסתרה עטפו את חכמת הקבלה במסך עשן של איסורים. מה לא אמרו על חכמת האמת: שהיא מיועדת רק ליחידי סגולה, שהיא עוסקת בקמעות ובכישופים, שיכולים ללמוד אותה רק בתנאים מאוד מסוימים. כל הסטיגמות האלה מופרכות היום, והמקובלים פותחים את השערים ומזמינים את כולנו לטעום מחכמת החיבור. היום, במיוחד על רקע תותחי המלחמה, הגיע הזמן להגיד חד משמעית: אנחנו זקוקים לחיבור כמו אוויר לנשימה, וחכמת האמת היא האמצעי להגיע אליו.

האחריות על החיבור

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שבו מותר לפרסם את חכמת האמת", כותב המקובל הגדול של דורנו, בעל הסולם. "ואם תשאלני מנין אני יודע שמותר הוא", מוסיף ואומר, "אשיב לכם שזה תלוי במצב של הדור שלי".

יש לנו אחריות היסטורית וקיומית שאי אפשר להמעיט בחשיבותה -
אחריות על החיבור ועל האחדות שלנו כעם.

עלינו לפתוח את הלב זה לזה. רק כך נשמור על החיילים שלנו, על הילדים, האבות והבעלים שלנו, על העם ועל כל העולם.

הכול תלוי בנו

המלחמה בעזה רק מדגישה לנו שההכרעה תלויה בנו. כלפי חוץ, עלינו לחתור למוטט את מערכת הטרור שבנה החמאס, הקם להורגך השכם להורגו. אבל כלפי פנים, קיבלנו הזדמנות להתאחד כאיש אחד בלב אחד, להיות בשלום בתוכנו ועם העולם, ולזכות להערכה מצד כולם. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות אדישים זה לזה, כמו שקורה לפעמים בקרב בני מדינות אחרות...

אם נדע להתאחד בינינו, אם "נקבל עלינו מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך; ונכוון לאהוב כל אחד מישראל כנפשו", כפי שמבקש מאיתנו האר"י הקדוש בספרו "שער הגלגולים" - שום כוח בעולם לא יוכל לנו.

אז מה עושים בפועל?

החיים שלנו בנויים ממעגלים - בני משפחה, חברים קרובים, החברים מהצבא או מהעבודה. עולים בראשכם שמות של כמה אנשים שנמצאים במעגל המכרים שלכם? יופי. עכשיו תכנסו אותם לפגישה - בסלון, בפארק או בפאב - שבו במעגל, ותתחילו לדבר על הקשר בינינו.

על מה לדבר?

דברו על הדרך לשמור על האחדות בעם גם אחרי שיסתיים המבצע. דברו על הדרך לפתוח את הלב זה לזה. דברו על הקשר ביניכם, המשתתפים בשיחה. האמת שאתם יכולים לדבר על כל נושא שתרצו.

חכמת המעגל

חשוב שבמהלך השיחה תקפידו על כלל אחד: מוסיפים בלבד. לא מתווכחים. לא קוטעים ולא סותרים את השני. אין חשובים יותר וחשובים פחות - כולנו שווים וחשובים מאוד.

אחד מאיתנו מתחיל לדבר? מעולה. אחרי שהוא סיים, הבאה אחריו ממשיכה אותו. אחריה הבא בתור וכן הלאה. ואז, פתאום, באופן הכי טבעי שיש, תתחילו להרגיש את החום שמתפשט, את הכוח שמחבר ביניכם, ומתוכו תתגלה גם חכמת החיבור שעל בסיסה נולדנו כעם. אם נבנה בינינו קשרים "עגולים" שיתאימו למעגליות של הטבע, נזכה להשראה עליונה, לשמירה ולהצלחה.

תעביר את זה הלאה

רוצים להתנסות במעגל חיבור ולחוות בעצמכם את הכוח שמתגלה בו? בואו לאחד מהמעגלים שאנחנו מעבירים ברחבי הארץ או פשוט תזמינו אותנו אליכם ונגיע בשמחה.

להצטרפות למעגל הקרוב למקום מגוריכם
התקשרו: 1-700-509-209

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content