Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה חברתית

פסיכולוגיה חברתית, הדור הבא

מישהו להתייעץ איתו, מישהו לדבר איתו, מישהו שיקשיב. שבאמת ירגיש אותנו, שייתן איזושהי הכוונה. מסתבר שבשנים האחרונות השוק נעשה רווי בפסיכולוגים, מאמנים, יועצים למיניהם. למה כך קרה, לאן זה הולך, מה חסר לנו כדי שנוכל לטפל בעצמנו הכי טוב שיש?

הצורך בזה שמישהו ידריך אותנו מגיע מהילדות, מאימא. היא הייתה הראשונה שאמרה לנו: 'את הדבר הזה כדאי לעשות, ואת הדבר ההוא פחות. אל הילד הזה רצוי להתקרב, ואל ההוא ממש לא'. אימא, כפסיכולוגית, לימדה אותנו איך להתייחס למציאות.

בגדול, המטרה של תהליך פסיכולוגי היא להביא את האדם למצב של איזון יחסי. שלא ירגיש שהעולם לוחץ עליו מדי, ומצד שני שהוא עצמו לא יתפרץ על כולם. שיהיה לאדם נוח, עם עצמו ועם הסובבים אותו. בזמנינו, זו אחת המשימות הקשות.

אם לפני חמישים שנה היה האדם שומע מדי פעם בחדשות על אירועים שקרו בסביבתו הקרובה, היום מפציצים אותו בתמונות מרחבי העולם כל דקה. פיגועי טרור, אסונות טבע, מצוקה כלכלית, אלימות נוראה. האדם נכלל מהבעיות של האנושות כולה, וזה מכניס אותו ללחצים. 

תוסיפו על כך את העובדה שבעידן האגו הגדול מתגברים הקשיים במערכות היחסים, בזוגיות, עם הילדים, בעבודה, בעסקים, ותקבלו מצב קבוע של על סף קריסת עצבים. אפילו אנשים שנראים רגועים, יכולים פתאום להתפרץ בטירוף חושים.

אז יש תרופות הרגעה, ומטפלים בכל פינה, אבל בואו נחשוב רגע מחוץ לקופסה. האם זה שכל אחד כמעט צריך פסיכולוג צמוד לא אומר שיש לנו טעות בסיסית בתפיסה? צורך בעדכון גרסה? אולי עלינו לשנות גישה, ומלכתחילה להגדיר מטרה של פיתוח כל אדם לרמה שתאפשר לו להביא את עצמו לאיזון ולרגיעה?

הבעיה היא שהפסיכולוגיה תקועה. יש המון תיאוריות, המון נתונים שנאספו, אבל אין הבנה איך לעבד ולקשור אותם לכדי תמונה כוללת שתסביר מה קורה לאדם ולחברה. ברור שהאדם הוא לא אותו אדם, העולם הוא לא אותו עולם, אבל מגמת ההתפתחות לא ידועה. זו הסיבה השורשית למשברים שמתרחשים היום בכל תחומי החיים, לא רק בפסיכולוגיה.

הכוחות האבולוציוניים הכניסו את המין האנושי למציאות חדשה, אבל עדיין חסרים הכלים לעכל אותה. המציאות הזו גלובלית ואינטגרלית, מקושרת בכל פרטיה. 

עד היום התפתחנו בצורה אגואיסטית, ליניארית, בדידה. כל אחד דאג לעצמו וזהו. נקודה. ופתאום העולם כמו התעגל. סגר אותנו באותה סירה. אתה תקוע איתי, ואני איתך. כל תנועה לא נכונה של מישהו שמה את כולנו בסכנת טביעה. אבל המוח שלנו לא בנוי לחשוב בכזו צורה עגולה, לקלוט את כולם באותה תמונה.

מכאן ואילך, מה שיוכל לסייע לנו זו רק התאמת טבעו האגואיסטי של האדם אל טבע העולם האינטגרלי שהתהווה. האמצעי הוא תהליך חינוכי-תרבותי, כלל-חברתי, שייפתח בנו חוש אינטגרלי. חוש שיאפשר לראות את האנושות כמו משפחה, ליצור בינינו קשרי ערבות הדדית, תמיכה ועזרה. 

הדרך המעשית לבניית החוש האינטגרלי דורשת לימוד ותרגול במסגרת קבוצתית קטנה, ויש בזה שיטה שלמה. בהדרגה, משתנה תפיסת המציאות מ"אני" ל"אנחנו", ובהמשך לרמה של "כולנו אחד".

במבט רחב, חיבור משלים ואהבה לזולת, זהו השלב הבא בהתפתחותנו כאנושות נבונה. ככל שיגדל בלב האדם הרצון להיטיב לכולם, כך גם המוח יקבל צורת חשיבה חדשה, אינטגרלית, כוללת, מקיפה. זה יפתור מהשורש את הבעיות הפסיכולוגיות של הפרט ושל החברה, ויוביל אותנו לבנות יחד יופי של עולם.

המאמר מבוסס על ריאיון עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שיחה 282 כחלק מסדרת התוכניות "חיים חדשים" המשודרות בערוץ 96 ב-HOT ובאתר "קבלה לעם" - www.kab.co.il

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content