Left Sidebar Content

אירועים | אירועים קודמים | כנסי "קבלה לעם" | כנס הערבות העולמי - דצמבר 2011 | מאמרי הכנה

סדר ישיבת החברה

אם לא תעורר את החברים, לא תגיע למטרה. אם החברים לא יעוררו אותך, הם לא יגיעו למטרה, כי אתה לא תגיע למטרה. הקשר חייב להיות הדדי

1 - מקודם שמתאספים צריכים לסדר את החשיבות של החברים

בשביל מה אתה בא לישיבה, מה אתה רוצה מהחיים שלך, למה בכלל נחתת כאן? אתה בכל זאת, כחוק, חייב לעורר בעצמך את הדברים האלה ולא לטשטש אותם, אחרת לא תהיה שום תועלת. אתה חייב, אבל בצורה מטרתית.

אתה הולך לישיבת חברים, אוחז בנקודה שאתה מכין את עצמך לישיבה. אתה מתחיל לחפש, בשביל מה אתה צריך את הישיבה? האם בגלל שרשום שביום כזה וכזה מתאספים, ושוב אתה חייב לשרוף את הערב? ואולי דווקא בא לך, או לא נעים לך?

אפשרות אחרת היא לעורר בעצמך רצון כזה, שגם אם לא הייתה מתקיימת ישיבה ואין אפילו אחד שרוצה להתאסף, בכוח היית אוסף את כולם. זה מה שנקרא, "מקודם שמתאספים צריכים לסדר את החשיבות של החברים". בלעדיהם אתה לא תגיע למטרה. ולא רק בלעדיהם, אלא בלי שתהיה בהם נחיצות למטרה, אתה לא תגיע למטרה. הנחיצות שלהם היא בעצם חומר הדלק שלך. אז אתה רואה שאם לא תעשה את זה לפחות פעם בשבוע, ולא תשתמש בכך בכל יום. עד לפעם הבאה, תישאר בלי כלום. מוחקים את כל החיים ואתה הולך הביתה.

צריכים להגיע לחשיבות. כאמור זה נקרא לסַדר את חשיבות החברים. כמו שהרב"ש כותב, למה בחרתי בחברים האלו.

2 - צריך לעשות ביקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה

זאת אומרת אם החברה כל כך חשובה, ואם אתה מבין מעל לכל ספק שבלעדיה אין לך את הכלי לגילוי הבורא, לקבלת השכינה, למילוי השוכן בתוך השכינה ולכל מה שאתה רק יכול לתאר לעצמך, אז עד כמה שזה חשוב לך, עד כמה שהמטרה נחוצה לך, באותה מידה צריך להיות נחוץ לך הכלי למטרה. לא יכול להיות שהמטרה חשובה והחברה לא חשובה. גישה כזאת נובעת מאי הבנת האמצעי והמטרה. נכון, המטרה היא הבורא, אבל האמצעי, היכן שהבורא מתגלה - הוא החברה המתוקנת.

אם כך, מי יכול להכין את הכלי הזה? אני? אולי מישהו אחר בחברה? אולי הרב, אולי מלמעלה? אחרי המחשבות וההבחנות, אתה חייב להגיע למצב שהכלי הזה נמצא בידיך במאה אחוז. אם לא תתרום לחברה ולא תעורר אותה במאה אחוז לעשיית הכלי הזה, לא יקרה איתם שום דבר. אתה חייב להיות בטוח במאה אחוז ביכולתך לעורר את החברה לרמה המקסימלית לעשיית הכלי. כל כולך חייב להיות בטוח שאם החברים לא יתעוררו במאה אחוז, לרמה של מאה אחוז עבודה על הכלי, אזי אתה באפס אחוז תקווה להגיע למטרה.

זאת אומרת, אם לא תעורר את החברים, לא תגיע למטרה. אם החברים לא יעוררו אותך, הם לא יגיעו למטרה, כי אתה לא תגיע למטרה. הקשר חייב להיות הדדי. זה כבר מביא אותך להרגשת הערבות, לחוסר אונים מה הכוחות של עצמך. אתה נמצא בידי החברה. אתה לא ממש יכול להשפיע עליהם ולחייב אותם, אתה לא מסוגל לקנות מהם את הערבות, שיתנו לך את הכלי שלהם. אתה לא יכול לחייב אותם בזה בשום דבר מלבד באהבה.

אהבה היא הדבר היחיד שיחייב את החברים. האהבה תחייב אותם גם אם כרגע אינם רוצים. אם יש בהם נקודה השייכת למטרה, באהבה אתה תחייב אותם לאהוב אותך. זהו החוק של האהבה. אם אחד מתחיל לאהוב את השני ולתת לו, הוא רוצה לקבל חזרה את האהבה, והוא יגיע לזה, ללא ספק. גם בגשמיות, אם יש קשר כלשהו בין אישה פחות מוצלחת ובחור מוצלח, על ידי השפעתה לו, על ידי נתינת מתנות ויחס, היא יכולה לחייב אותו לאהוב אותה.

והרי אנו נמצאים בקבוצה, יש איזשהו קשר. זאת אומרת גם אם הפער יהיה גדול מאד; אם יש כבר התחלה של קשר, אז "על כל פשעים תכסה אהבה". דבר אינו יכול לעמוד כנגד היחס הזה מהקטן כלפי הגדול, לא חשוב בין מי למי.

אם כך, אתה חייב להבין שאם לא תאהב אותם במאה אחוז, הם לא יתעוררו ולא יתנו לך את הכלי להשגת המטרה. ההתעוררות החברים כלפיך תלויה כול כולה באהבתך אליהם. היא אינה תלויה בהם, אלא בך בלבד. כתוצאה מכך מתעורר בך פחד: האם אתה אוהב אותם, האם אתה תורם להם? האם אתה מוכן לכל בשבילם, האם אתה מוכן לוותר על עצמך, ולבטל את עצמך לגמרי? לשרת אותם בלבד, לפי חוק האהבה? אם אתה מוכן, אין ספק שתזכה חזרה לתגובה.

זאת אומרת אינך בא אליהם כדי לקבל, אלא אתה בא אליהם כדי לתת. לכן אנו אומרים שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי. אתה רואה את החבר כמי שאתה רוצה לתת לו, החיסרון הגשמי שלו הוא הרוחניות שלך, עבור זה תקבל כוחות רוחניים.

עליך להיות בטוח, שכתוצאה מהפעולות שלך תקבל ערבות. לא אהבה אתה דורש מהם, כי אם תדרוש מהם אהבה זה כאילו בעל מנת לקבל. אתה דורש מהם ערבות, מהי ערבות? ביטחון להגיע לבורא. אתה דורש מהם להשפיע לך יחס תמורת האהבה שלך, להשפיע לך ביטחון, ופתאום אינך חושב על העולם הזה.

אתה כמו תינוק הנמצא בידיי אימו. ואינו יודע איפה הוא נמצא, הוא אינו יודע כלום, אבל יש לו איזושהי הרגשה שהוא נמצא במקום הנכון. הוא אינו צריך לדאוג לשום דבר. אם אתה משפיע לחברה אהבה, אתה מקבל ממנה בחזרה כזה כוח וכזו הבטחה, שאינך חושב על העולם הזה. זה נותן לך אפשרות להתנתק מהעולם הזה. אתה פועל בו כרגיל, אבל לא חשוב לך באמת מה שקורה כאן. לא חשוב איך תבטא זאת - אם כל העולם שייך לך או לא שייך לך, בכל מקרה אתה מרגיש את עצמך בלתי תלוי בעולם שלך. אתה מרגיש שאתה בקשר רק עם הבורא. את הביטחון והערבות האלה רוכשים מהחברה תמורת האהבה.

3 - להתפלל שהקב"ה ייתן כוח ורצון לעסוק באהבת חברים

סוף והתחלה חייבים להיות מחוברים זה לזה. אתה מתחיל במטרת הבריאה ומסיים עמה שום פעולה שלך אינה יכולה להיות מוצלחת, אם אינה מתחילה בבורא. הבורא נותן לך רצון, כוח וכיוון. גם בתחילת הדרך, כשנראה לך שאתה התחלת, למעשה זה הוא שהתחיל. לכן הרגשת את מה שהרגשת.

ועכשיו כאשר אתה פונה לחברה, כדי לקבל ממנה חזרה את הביטחון לפנות אליו, אתה מבקש ממנו כוחות, שתמיד בכל פעולה ופעולה, "אני וקוב"ה ואורייתא" יהיו מקושרים יחד בנקודה אחת. אחרת הפעולה הזאת לא תצליח. הכוח לפנות, הכוח שאיתו אתה עובד - הבורא חייב להיות בתוכו כפועל במאה אחוז. אתה תופס את הבורא כמו תינוק שנאחז באימו ומצפה שתפעל עבורו. התינוק רק נתלה בה ומראה לה מה לעשות. כולנו מכירים את הצורה שבה מתנהגים התינוקות הקטנים.

4 - לחשוב עכשיו כאילו תפילתו התקבלה, ויושב בשמחה עם חברים

לחשוב עכשיו כאילו תפילתו התקבלה, זאת אומרת שהבורא נותן לו כוח לאהוב את החברים. תמורת אהבתו לחברים, הוא בטוח שיקבל מהם ערבות. ואם יקבל מהם ערבות יידבק בבורא. הערבות נותנת לו את התנאי הזה, את היכולת.

ואז, אם תפילה זו התקבלה כולה והבורא מבצע בו את הפעולה, הוא יושב בשמחה עם החברים. השמחה חייבת להיות גלויה, בפועל, כתוצאה מבירור של כל התהליך, אחרת תהיה זו שמחה של לצים.

5 - כל אחד ואחד, כפי יכולתו, ידבר בחשיבות החברה, דהיינו איזה רווחים יביאו לו החברה, שבעצמו הוא לא יכול להשיג

כולנו מדברים עכשיו על חשיבות החברה, זאת אומרת שיש בידנו כזה אוצר אשר באמצעותו אנו בעצם מגלים את השכינה, את המלכות, את הכלי המשותף שהבורא שורה בו. אם נגלה אותו, נמצא בתוכו את עצמנו ביחד עם האור העליון. איש מאיתנו אינו מסוגל לכך בכוחות עצמו. כל אחד תלוי באחרים, ורק באהבתו הוא יכול לחייב אחרים. אנו מעלים מ"ן משותף לבורא שיעשה את כל הפעולות האלה, שיעשה את הפעולה הזאת דרכנו ובעבורנו, כדי שנתחבר אליו ונהיה כמוהו.

6 - בזמן שעוזבים את האסיפה להרגיש שלמות

אם ביצענו את הדברים האלה, כאילו השגנו את המטרה במאה אחוז. צריכה להיות הרגשת ביטחון ושמחה כי התקשרנו למצב הסופי. המצב הסופי קיים, ואם עדיין לא השגנו אותו בפועל, הרי שיש לנו עוד מה לעשות בדרך. אבל הדרך הזאת, הפעולות שאפשר לעשות, זו זכות גדולה לא פחות מאשר השגת המטרה הסופית.

הבורא נהנה דווקא מאלו הנמצאים בדרך ונותנים את היגיעה, בכך אנחנו מסבים לו עונג רב יותר מאשר בהשגת התגמול. עם שמחה כזאת חייבים לעזוב את ישיבת החברים. זה חייב לתת השראה לשבוע ימים.

צריך לשמור על עצמו להיות בכל פעם באור ובכלי האלו יחד. אותם בירורים הנעשים במסגרת ששת סעיפים אלו, חייבים להימצא בכל אחד ואחד. חייבים להיות באותן ההרגשות, באותן ההבחנות, באותה הרגשת החיים. זהו סדר ישיבת החברה.

ביאור של הרב לייטמן על המאמר "סדר ישיבת החברה" מאת הרב"ש, שיעור מתאריך 8.3.2005

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content