Left Sidebar Content

אירועים | אירועים קודמים | כנסי "קבלה לעם" | כנס הערבות העולמי - דצמבר 2011 | מאמרי הכנה

קטעי הכנה לכנס

רק עם הכוח החיובי! להתחבר עם אחרים, להתכלל עם הקבוצה, עבודה פנימית חשובה, לפתוח את עצמי לחברה, לשמור על דופן הסירה, לזרז את התיקון על ידי חיבור

מהי מטרת הכנס?

דבקות. אין אחרת. בכל פעולה ופעולה אם אני לא דורש את המטרה, הפעולה נמשכת הצידה ולא פועלת בקו ישר אל המטרה.

מה צריכה להיות המחשבה שלי בכל רגע נתון כדי להגיע למטרה הזאת?

דבקות משיגים על ידי אהבת השם - אהבת השם משיגים על ידי אהבת הזולת - אהבת הזולת משיגים על ידי האור שמאיר עלינו ומביא לנו את האהבה הזאת - והתנאי שהאור יאיר עלינו הוא בנכונות שלנו לערבות. ואת הערבות משיגים על ידי זה שנבין שהחיים הפרטיים שלנו הם אפס, ולהגיע לרוחניות אפשר רק על ידי חיבור בינינו, כי הכלי המשותף שיווצר מהחיבור הוא אותו המודל של המציאות שהבורא ברא ושם הוא מתגלה.

אם במהלך הכנס אני מזהה חוסר מצב רוח, כבדות ושאני לא עם החברים מה עלי לעשות?

תבצע פעולות עם הסביבה עד שמצב רוחך ישתפר לטובה. כי אם אין לך מצב רוח, זה סימן שאתה לא נכלל עם אחרים, בסך הכל התנתקת מאחרים, לכן אין לך מצב רוח. משום שאם אתה מחובר עם האחרים אז אין "אני", אלא אני פשוט זורם בתוך ההרגשה הכללית של השלמות, ולא יכול להיות שאני מרגיש פחות משלמות.

אם אני מזהה במהלך הכנס הרגשה של התפעלות וגל של רגש ושמחה שוטף אותי, איך להתייחס אליו נכון?

צריכים לייחס כל דבר וכל הרגשה למטרה, שאני אוכל להתעלות מעל כל הרגשה בהכרת המטרה.
כנס טוב הוא כשהביטוי החיצוני שלו הוא שקט יחסית, כי הוא יותר פנימי. וזה מורגש בהתנהגות החיצונית של החברים, בזמן האוכל ובכלל בכל דבר, אתה מרגיש פשוט מלא, אתה מלא מזה שאתה מרגיש את השלמות של הכלי הכללי בכל דבר.

רק עם הכוח החיובי

כל אחד שמגיע לכנס חייב להגיע עם הכוח החיובי שלו, עם ההשפעה, עם האהבה, עם הנתינה, עם "ואהבת לרעך כמוך", עם הערבות - רק עם הכוח החיובי. ואז נוכל להתגבר על הכוח השלילי שיתגלה.

להתחבר עם אחרים

כל אחד מתחבר עם האחרים לא כדי לשלוט עליהם בדעה שלו, אלא כדי לקבל מהם כוח כדי להילחם עם עצמו, להכניס בפנים את ה"נחש" שלו שלא יוציא את הראש, ולהתעלות מעל "ההר", מעל האגו שלו, כדי להגיע ל"אמונה למעלה מהדעת". זאת אומרת, הסיבה שאני מתייחד עם כולם, היא כדי לקבל מהם כוח להתמודד עם האגו שלי. כי רק בזה שאני מתעלה מעל האגו שלי בקבוצה, ומכניע את עצמי כלפיהם, ומוכן לקבל מהם כל מה שיגידו, אז אני יקבל מהם את הכוח להכניע את האגו שלי - זאת המטרה.

איך להיות בטוח שכל החברים נמצאים איתי יחד עכשיו ברצון לרוחניות?

אתה בטוח שהם נמצאים איתך יחד במידה שיש לך רצון לרוחניות, כולם נמצאים איתך יחד. הם כולם במאה אחוז מוכנים ומזומנים. השאלה היא, האם אתה נמצא איתם יחד? ולא שיש מצידם איזושהי הגבלה, הכבדה או עיכוב. הם מוכנים. הם כלפיך כמו הבורא, הכל מוכן, הכל תלוי רק בך.

מהי השפעה אמיתית?

אתה צריך להתקדם בתוך החברה באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה. ואתה צריך להיות בטוח שההשקעה הזאת תביא אותך להשפעה. השפעה נקראת, שאני לא מקבל בחזרה כלום. שאני משקיע בחברה כדי לא לקבל ממנה שום דבר בחזרה, וזה התשלום שלי. ככל שאני נהנה מזה שאני יכול להשקיע ולא לדרוש חזרה, זה התשלום. היכולת לעשות זאת נקראת השפעה.

מה זה להתבטל?

להתבטל פירושו, שצריך להיות ברור לאדם שכדי לקבל תמיכה מהחברה - חיזוק להיות המשפיע, לרצות את המשפיע ולהעלות בקשה להיות המשפיע - הוא צריך לבטל את עצמו כלפיהם. להתבטל אל אותם הרצונות שלהם שמכוונים אל הבורא בלבד. מדובר על הבחנות פנימיות כמו תכונות, קטגוריות, כלפי זה אני מתבטל.

להתכלל עם הקבוצה

להתכלל עם הקבוצה זה לקבל כל אחד ואחד כשותף שלי במאה אחוז, כחלק בלתי נפרד, בכל מה שיש בו לדרך, כאילו שאנחנו כאחד. למשל, כל הפנימיות שלו והפנימיות שלי, כל הרצונות שלו והרצונות שלי, כל התוכניות שלו והתוכניות שלי. כאילו כל מה שיש לו בחיים התקבץ לאדם אחד ולא לכמה. אם אני מגיע להרגשה כזאת, זה מספיק כדי לקבל בתוך הכלי הזה את הרגשת האיחוד. והרגשת האיחוד מביאה להרגשת המילוי. כי המילוי, האור, ברא את הכלי כאחד. ואם אנחנו מגיעים לכלי הזה כאחד, אפילו באיזו מידה קטנה, נרגיש בזה את האור שברא ומחזיק את אותו הכלי.

עבודה פנימית חשובה

מה שאנחנו עושים בזמן הכנס זה דבר פנימי וחשוב מאוד, משום שאנחנו רוצים לגלות בפועל את התורה, "קבלת התורה". אבל הצלחת המשימה הזאת תלויה רק אם נחשוב יחד על כך שהפעולה הזאת לא תהיה האגואיסטית, בשבילנו, אלא שהפעולה הזאת תהיה כדי להמשיך אותה לכל העולם. אם לא נצמיד למעמד הזה כל מה אנחנו עושים הלאה - ישראל כמעבר - אז הפעולה הזאת תהיה ממש אגואיסטית. אנחנו צריכים במשהו, עד כמה שמסוגלים, לשתף בזה את המגמה לכל העולם ולבורא.

לפתוח את עצמי לחברה

הם לא יכולים להצליח בלעדיי ב"הפלגה". אם אני לא אעשה עם המשוט תנועה אחת קטנה, הם לא יגיעו למטרה. הם יכולים לעשות אלפי קילומטרים, אבל אם אני לא אעשה את המילימטר האחד שתלוי בי, כולם יהיו מנותקים מהמטרה. וזה לא חשוב אם אנו מנותקים מהמטרה אלף קילומטרים או מילימטר אחד. כי רוחניות היא שלימות, חייבת להיות פעולה מושלמת. ולכן אני מרגיש בזה את החשיבות שלי, ובתוך החשיבות - האחריות שלי, וחובתי במה שאני צריך להוסיף. כל אחד שמשתתף בכנס חייב להבין זאת, אחרת ההפסד שלו יהיה בהתאם לכמה שהוא לא יתן את ההתקדמות הזאת לכולם.

לכן כל אחד שמשתתף צריך לראות את עצמו גם גדול וגם קטן. גדול - שהכול תלוי בי, בשבילי נברא העולם, "אם אין אני לי מי לי", הפעולה שלי ואני חייב לבצע. ואני המיוחד מכל הנשמות שאני מוסיף את כל התמונה לשלמות. ומצד שני שכולם פועלים עליי, ואם אני אתפעל מהם, בטוח שאבצע נכון את התפקיד שלי, לכן אני צריך להקטין את עצמי שיפעלו עליי. זה נקרא שאני סופג מה שהם אומרים, שאני ארגיש עד כמה שזה נכנס בתוכי, שאני ארצה שזה יעבוד בי. שהם יהיו התכונות שלי, שהם יהיו ההסתכלות שלי על החיים, שהם יהיו המחשבה שלי, שהם יקבעו לי הכל, את כל הדרך שלי, שאני ארצה שהסביבה תקבע לי את הכל.

לשמור על דופן הסירה

מה אדם יכול להגיד לעצמו כדי להגביר את החרדה שלו, חרדת קודש מפני הדבר הזה, שהוא לא יהיה "קודח חור"?
אם הוא נכלל כלפי כולם, רוצה פשוט לאבד את הראש, לאבד את עצמו בין כולם, אז אין בעיה, לא דורשים ממנו יותר כלום, מספיק כך. כי אז הוא יקבל מכולם את הרוח שלהם ויזרום עם הרוח הזאת. הוא לא צריך לדעת, הוא לא צריך להיות מומחה גדול, הוא לא צריך להיות במקום בעל האוניה. יש לנו כבר בעל אוניה, הקפטן שלנו למעלה, הוא המנהל. אנחנו צריכים להתבטל לדרך שהוא מוביל את האוניה, זה הכל. אנחנו לא מבינים מה לעשות, איזה מפְרשים, ואיזה סיבובים, ומאיפה הרוח, ואיפה המטרה, ובכלל שום דבר לא מובן לנו. מובן רק דבר אחד, אנחנו צריכים לשמור על הדופן, שהדופן מסמל לנו את הרצונות שלנו שמחוברים יחד, מה שלא יהיה.

זירוז התיקון על ידי חיבור

כל מה שיקרה לי בכנס, זה כדי שאני אתקן זאת במקום ומיד שוב אתחבר לכולם. כאשר יבואו אלי כל מיני מחשבות וסטיות וסתירות ומה לא, יהיה בי כוח כל כך גדול שאני אוכל מיד לתקן זאת. אם אתה רוצה להשתמש בכוח של כולם, אתה חייב להתחבר. זאת אומרת, לשים לב על החיבור עם האחרים, וככל שיגיעו מחשבות זרות, לחבר אותם גם כן לזה.

כוונה בכנס

כשאנחנו שרים, לומדים, רואים איזה מופע או שאנחנו אוכלים ומדברים, מרימים "לחיים", או אפילו שאנו הולכים לישון - כל הכוונות שלנו מהרגע הראשון ולא עד הרגע האחרון - אלא לנצח, הן רק כוונות להתחבר יחד ל"תיבה" ולהגיע למטרה. הכנס הוא רק בשביל לשדרג את עצמנו לעלות למדרגה גבוהה יותר, ולהמשיך הלאה.

שלפחות אותו מאמץ, אותה הרגשה, אותו הכוח הפנימי שהייתי מרגיש בכנס, יישאר אצלי בחיים באופן קבוע. ומשם אמשיך לעלות יותר ויותר. עכשיו אנחנו מכינים את עצמנו לעלייה. הכנס זה לעלייה לדרגה גבוהה יותר, ובה אנחנו ממשיכים, וממנה שוב עולים.

שיעורים

החשוב ביותר הוא להביא לאדם את ההרגשה, לפחות איזושהי הרגשה, מה זה איחוד. שבתוך תוכו אפשר להרגיש את תכונת ההשפעה, ובתכונת ההשפעה להרגיש את הבורא, מה שמחזיק את כל היקום בעצמו. זה מה שחשוב, זה מה שאנחנו רוצים להשיג בכנס הזה.

השיעורים שעוברים במהלך הכנס, והכנס עצמו, למרות שהוא נמשך רק שלושה ימים, הוא נותן דחיפה חדה קדימה. זה בהחלט כנגד הרבה מאוד חודשים של לימוד, נאמר חצי שנה. אם אדם ממש משתתף טוב בכנס, הוא מרגיש כזה מטען. כי כל זה קורה כנגד רצונו. יש התכללות של נשמות, וכולם יחד נשפכות, מתחברות ביניהן. ולכן השיעורים בכנס הם הרבה יותר רגשיים, ומשפיעים הרבה יותר על הנשמה.

חשיבות הסעודה

מה מיוחד בזה שאנשים יושבים ואוכלים ביחד? המיוחד שיש בכך תוצאה מחיבור בין הנשמות. כאשר אנחנו מתחילים לתקן את הנשמות שלנו, אנחנו מתחברים כולנו יחד למבנה כזה, וכאשר אנחנו יחד כאילו מתיישבים וטועמים איזו סעודה, בזה אנחנו מביעים את נכונותנו להיות כנשמה אחת. אנחנו צריכים לחשוב על זה בזמן הסעודה, עלינו לחשוב על איך נקבל לתוכנו את אותם הטעמים. מתוך שאנחנו מתאחדים בינינו, זה יביא לנו אור חוזר, השפעה, שאז נוכל לקבל אותו לתוכנו.

אם אני לא מתחבר עם אחרים, אז לא יהיה לי אור חוזר ולא אוכל לקבל שום דבר לתוכי. לכן כאשר אנחנו נמצאים בסעודה משותפת, עלינו לחשוב עד כמה טובה ההתכללות בינינו להשיג דבקות בבורא ולקבל בתוכנו את אור התענוג שלו, את טעמו העליון. זה השורש הרוחני של הסעודות הקבליות, ולכן יש לה חשיבות כל כך גדולה.

אירועים בכנס

הרבה מאוד חברים מהרבה מדינות מתאספים להיות בקשר ווירטואלי איתנו משך הכנס. באיזה פעולות חובה יהיה להשתתף ואיזה לא, כי לא אוכל להשתתף בהכול.
בשיעורים, בסדנאות, תוכניות התרבות, איפה שיש שירים, איפה שיש הופעות של החברים, כל זה מאוד חשוב. באותו זמן כל אדם צריך באופן מקסימאלי, חוץ מהפסקות, להיות איתנו יחד במרחב הווירטואלי. אני לא יכול להגיד אפילו מה יותר ומה פחות טוב במידת ההשפעה, מה חשוב יותר ומה פחות חשוב.

אני חושב שכאשר אתה מקשיב ואתה שומע איך החברים מדברים, על איך שהם מרגישים, איך הם גרים, זה לא פחות חשוב מהשיעורים שלי. כאשר אנחנו שומעים את הופעותיהם בסדנאות או בהתאספות החברים, זה גם לא פחות חשוב. הכל בעצם חשוב, דרך הכל עוברת הרוח. אם נראה לך שיש דברים שהם יותר חשובים מכל הדברים האלה - כך האגואיזם מדמה לך זאת. כי דווקא אלו החלקים העוצמתיים ביותר בכנס שלנו, ולכן באופן אגואיסטי אתה כאילו נדחה מהם, זה כאילו נראה לך לא חשוב.

הפרעות בכנס

בשום אופן אל תחשוש מכל מיני הפרעות ואסוציאציות צדדיות שיתעוררו בך, שאתה לא רוצה להיות איתם, "אני מרגיש רע, איזה מן אנשים אלה, הם לא מדברים כמו שצריך, הם גסים, כל הזמן מתווכחים ביניהם, יש ריבוי דעות". אל תשימו לב על כל מיני תופעות אגואיסטיות חיצוניות, זה ברור. תסתכל על זה שאנשים השקיעו אמצעים וזמן לבוא בשביל להיפגש. אם למישהו יש איזה שברון במהלך הפגישה הזאת זה טוב, זה אומר שככל שבמידה רבה יותר אנחנו מתקנים את האגו שלנו, ככה הוא מגלה את עצמו. לכן אתה בתוך עצמך צריך להיות מגובש בצורה קשוחה, כי אתה בא לפגישה מיוחדת, עם המקור העליון, הכוח העליון שיכול לתקן אותך.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content