Left Sidebar Content

אקטואליה | ארכיון אקטואליה חברתית

תסתכלו עליהם, תראו אותנו

נתחיל בהפתעה: "הפוליגרף" היא אחת התכניות הטובות ביותר שקרו לנו בזמן האחרון. היא חושפת לפנינו את הרצון האגואיסטי שלנו ליהנות על חשבון הזולת. גסות? מציצנות? כסף? הכול הולך
מאת: אלי וינוקור

התקשורת גועשת, הציבור נחרד, חברי הכנסת מתכנסים לישיבה מיוחדת כדי לדון במסרים הלא חינוכיים שמועברים לנו ולילדינו, ואפילו הרשות השנייה התערבה וגרמה לדחייתה של ההפרעה המציצנית לשעת לילה מאוחרת...

עוד לא סיימנו לעכל את "הישרדות", להבין את "אימא מחליפה", ולהתרגל ל"היפה והחנון", וכבר יצאה לאוויר עולמנו תכנית חדשה, פרובוקטיבית ונועזת בהרבה. "הפוליגרף", תכנית הריאליטי של ערוץ 2, שמאיימת לגלות לנו את האמת... על עצמנו.

הפוליגרף. תסתכלו עליהם - תראו אותנו

מופתעים, נחרדים, לא מאמינים, אנו צופים במשתתפים חושפים את סודותיהם הכמוסים ביותר, מוכרים את משפחתם ואת יקיריהם עבור חופן דולרים, ולא מבינים. האם מדובר בסוג חדש של שעשועון טלוויזיוני, תכנית מציאות שהלכה רחוק מדי, או אולי מסחטת רייטינג מזן שטרם הכרנו? עיננו האחת נעצמת בשאט נפש, בזמן שהעין השנייה בוהה במסך בסקרנות מהולה בפליאה עמוקה - האם זה בכלל אמיתי?


הולכים עד הסוף

מה שבטוח הוא ש"הפוליגרף" לא משאירה אף אחד אדיש. איכשהו היא נוגעת, או ליתר דיוק צובטת, ישר בתוך העצבים החשופים של החברה הישראלית. נכון שלא מדובר בדרמה איכותית מבית היוצר של הבי. בי. סי., וגם לא במסמך אנושי מרגש ונוגע ללב כמו "בטיפול" או... (יש בכלל משהו נוסף?), אבל הפוליגרף גם לא מתיימרת להיות כזו. ובכל זאת, היא מצליחה לפגוע בנקודה פנימית שתכניות "מוערכות" רבות אחרות מפספסות. דווקא היא, המושמצת והמבוקרת כל כך, הולכת עד הסוף. דווקא היא מעיזה לצעוק בפה מלא, בלי להתבייש, שמתחת לקרום המוסרי השקוף והיפה שלנו אין בעצם דבר. שהמלך הוא עירום.

זה אולי קשה לצפייה, מרגיז ואפילו מקומם לפעמים, אבל "הפוליגרף" היא בסך הכול מראה של עצמנו. מראה שאפשר לצעוק עליה בזעם, לשבור, ואפילו לנפץ לרסיסים, אבל אי אפשר למחוק את הפרצוף שהיא משקפת. לא משנה מה נעשה, הוא ימשיך להביט עלינו חזרה באדישות קרירה, בציפייה סבלנית שנתחיל להכיר במציאותו הבלתי נמנעת - הוא כאן בשביל להישאר.

על מה אני מדבר? סקירה קצרה של ההיסטוריה הטלוויזיונית של עם ישראל תעזור לי להסביר את כוונתי.

תקציר הפרקים הקודמים

גדי סוקניק, הפוליגרף. צילום: יוני המנחם

היו זמנים שבהם היה לנו רק ערוץ אחד: קישקשתא אחד, "ניקוי ראש" אחד, "מבט ספורט" אחד, וכמובן, חיים יבין אחד. הכול היה פשוט כל כך, תמים כל כך, עד שאפילו הציניקנים הגדולים מתקשים שלא להתרפק על הנוסטלגיה. אבל מאז המציאות השתנתה מן הקצה אל הקצה. היום אנו עומדים בפני מבחר אין סופי של ערוצים. כל כך הרבה ערוצים שאפילו קישקשתא היה מתבלבל.

הסיבה לאינפלציית התוכן הזו היא שבאופן טבעי, כל דור נולד עם רצונות גדולים ומפותחים יותר מהדור שקדם לו. כדי לספק את רצונו הגדל הוא חייב לפתח לעצמו תרבות חדשה, טכנולוגיה חדשה, אפשרויות נוספות לספק את הריקנות שמתעוררת בו. מה שהספיק בעבר כבר לא עושה את העבודה היום. וכך, אנו מוצאים את עצמנו תרים אחרי תענוגים מיידיים וחדים יותר - מה שמוביל לריבוי התכנים הפרובוקטיביים על המרקע שלנו עם חלוף השנים.

"הפוליגרף", כמו שאר תכניות הריאליטי, השעשועונים והטלנובלות ששוטפים את מסכנו לאחרונה, חושף בפנינו את המנוע שפועל מאחורי אותו תהליך התפתחות - הטבע האגואיסטי שלנו. "המלך העירום" הוא אותו הרצון שמנהל ומוביל אותנו במרדף בלתי פוסק אחר מילוי, אחר תענוגים, אחר כל דבר שעושה לנו קצת טוב, במיוחד אם זה בא על חשבון אחרים.

אך זהו רק צד אחד של המטבע.

כאן מסתיימים שידורינו

הצד השני מתבטא בהרגשת אי נוחות קלה המלווה את חיינו, מין תחושה מוזרה שקו הסיום של מרוץ התענוגים הזה מתרחק והולך: אוקיינוס של ערוצים נפרס לפנינו, אבל אין שום דבר ששווה באמת לראות. שום דבר שממלא, שנותן סיפוק אמיתי.

וכאן בדיוק נכנסת חכמת הקבלה לתמונה. למעשה היא תמיד הייתה כאן, ממש מתחת לאף, אבל סבלה מאחוזי צפייה נמוכים מדי. אך כעת הדברים משתנים. מפתיע אולי, אבל הקבלה מסבירה שהגילויים שלהם אנו עדים על המסכים מבשרים על שלב מבורך בהתפתחותנו. גדול מקובלי המאה העשרים - בעל הסולם, אף הגדיל ועשה כשכתב: "שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור" (מאמר מהות חכמת הקבלה). מה יש בה, בתקופה הזו, שקשה להכתירה כ"תור הזהב" של התרבות היהודית או האנושית, שמשמח כל כך את בעל הסולם? מה עושה דווקא אותנו ראויים כל כך לגילוי "חכמת האמת"?

בניגוד למצופה, נראה כי דווקא השקריות האגואיסטית שמושלת כעת בחיינו היא תנאי הכרחי לתחילתו של השלב החדש. דווקא הדור הנוכחי, שבו מתגלות כל חולשותיו של האדם, שאינו מסוגל עוד לעטות על עצמו מסכה מתחסדת ומוסרית, בשל מכל קודמיו להתחיל בשינוי חיובי. לאט לאט אנו מתחילים לקלוט את טבעו הערמומי, הדו פרצופי של האגו - מצד אחד הוא דוחף אותנו להתקדם ולהתפתח, מציף אותנו בפרומואים נוצצים ומלאים בהבטחות לחיים טובים ומאושרים יותר; ומצד אחר הוא תמיד משאיר אותנו עייפים ומאוכזבים. וכך, התמונה המושלגת מתחילה להתבהר.

כולנו אגואיסטים

בלי גילוי המחלה, כפי שמסבירים הרופאים, לעולם לא נוכל למצוא את התרופה. ולכן הדור שלנו מיוחד כל כך. וזה בדיוק מה שהתכנית "הפוליגרף" מגלה לנו על עצמנו: האדם הוא אגואיסט. זה הטבע שלו. נקודה.

רק שהמקובלים, שלא כמו מבקרי הטלוויזיה החביבים, אינם מגנים את הטבע הזה וגם לא משבחים אותו. טבע הוא טבע. אבל, הם מוסיפים, מומלץ לדעת שקיים גם טבע נוסף. טבע שטרם הכרנו. כדי לגלות אותו צריך להתחבר לפוליגרף מסוג קצת אחר, מכונת אמת שיכולה לחשוף בפנינו אמת פנימית עמוקה ונפלאה בהרבה מכפי שנוכל לשער...

במרחק נגיעה

ספרי הקבלה מספרים לנו על המציאות האמיתית, זו שמסתתרת מאחורי הפרגוד העכור של העולם האגואיסטי. במציאות הזו פועל חוק אחד - חוק האהבה והנתינה, המתבטא בכך שהאדם חושב רק על טובת הזולת. אין זה אומר שהרצון ליהנות מהחיים נעלם. להיפך. אדם שמשנה את כוונת השימוש ברצונות שלו מכוונה ליהנות על חשבון האחרים לכוונה הפוכה - להיטיב ולרומם אותם - מתחיל להרגיש תענוגים נצחיים. עולם רוחני אין סופי ומרהיב ביופיו יוצא אל האור, וכל סודות הבריאה הכמוסים ביותר מתגלים בפניו.

המקובלים, אלה שהצליחו לממש את חוק האהבה ולחיות על פיו, כתבו על כך במיוחד עבור הדור שלנו. הם תיארו את התקופה הנוכחית כנקודת זמן שבה יבשילו התנאים, וכולנו נוכל לממש בינינו את מה שהיה עד היום נחלתם של יחידי סגולה. כותב על כך הרב קוק: "כשם שהאדם צריך להתרגל אל הטבע החומרי וכוחותיו צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, שהם שולטים במציאות כולה, שהוא חלק ממנה".

העולם מצוי בתוכנו

ואם כל זה לא היה מספיק, אז הנה לכם עוד ספוילר - אחת ההפתעות שמתבררות לאדם מיד עם תחילת לימוד חכמת הקבלה היא שכל המערכת היפהפייה הזו של הכוחות הנסתרים והממדים הנוספים, לא נמצאת "אי שם למעלה", אלא במקום אחד בלבד - בתוכנו. בתוך כל אחד מאתנו מקופלים כל העולמות, הממדים הנסתרים, לצד הנטיות האגואיסטיות, וגם כל התענוגים הגדולים שמעבר לכל דמיון. על כך כבר כתבו גדולי המקובלים "האדם הוא עולם קטן" (מדרש תנחומא, פקודי, ג'). והעולם הזה נמצא במרחק נגיעה מאתנו.

אז רגע לפני שכולנו נובלים בתוך טלנובלה עגומה וחסרת חיים, מתמכרים לעוד שעשועון או תעתועון כזה או אחר, כדאי שנכוון את השלט לערוץ הפנימי שמשדר 24 שעות בתוך לבנו. החדשות הטובות הן שאת הערוץ הזה כל אחד יכול לקלוט. חופשי, בלי התחייבויות קודמות. צריך רק ללחוץ על הכפתור הנכון. זה שבלב.

הוסף תגובה
תגובות
כותרת
שם
דוא''ל
תוכן
שלחבטל
שלח לחבר
שלח לחבר
שם השולח/ת
כתובת השולח/ת
שם החבר/ה
שלחו לכתובת דוא''ל
שלחבטל
תגובות
אין כרגע תגובות
<p>קורס חכמת הקבלה</p><p>shvoa-ha-sefer</p><p>antisemetisem</p>
<div id="__tbSetup"></div><p>radio_zohar</p><p>new-life</p>

Right Sidebar Content