אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / כתבי רב"ש / דרגות הסולם / מאמרים 801-945

מאמרים 801-945

801. קליפת ישמעאל

"אבנים שלמות תבנה את מזבח" וכו'. "אבן" מלשון הבנה, היינו שרוצה להבין.

המשך למאמר >>
802. אדם כי יקריב מכם (ב')

"אדם כי יקריב מכם קרבן". ענין אדם דווקא. מכם דווקא. אדם, אתם קרויים אדם (יבמות ס'). אדם אחד מאלף מצאתי. אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה (במדרש).

המשך למאמר >>
803. סדר מסירת החכמה

הלימוד למשתוקק אחריה, הנה הדרך היותר מוצלח הוא לחפש אחר חכם מקובל אמיתי ולציית לו, ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הא'. ואחר כך יזכה למסירתה בעל פה, שהוא בחינה ב'. ואחר כך להבנה שבכתב, כי אז וירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה ולהתפתחות.

המשך למאמר >>
804. מקימי מעפר דל (ב')

"מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון". עפר, היינו בלתי תנועה מעצמו, אלא הכל דשין בה. היינו כל מי שרוצה לבנות את ביתו בונה עליה, ואין לה כוח למחות, לכן בין דברים טובים וכן להיפוך. לכן הדל, שהוא המסכן, היינו הנקודה שבלב, שהאדם בא לידי שיפלות כזה, שאין בידו למחות לאנשים שאינם רצויים, שיבנו את בנינם. הואיל והאדם קבל בצוואה מרבותיו, שלא יתן לבנות על העפר הזה, אלא בית המקדש.

המשך למאמר >>
805. ענין שמחה

ענין שמחה הוא העדות. היינו באם האדם מתגבר בענין אמונה, להאמין בהשם טוב ומטיב, שאין למעלה הימנו, אף על פי שבמצב, שבו הוא נמצא עכשיו אין לו במה לשמוח, היינו להיות מאושר, ומכל מקום הוא מתחזק את עצמו ואומר, שה' יתברך משגיח עליו בבחינת טוב ומטיב. ואם האמונה שלו היא באמת, ממילא הדעת נותן, שהוא צריך להיות מאושר ולשמוח, ושיעור השמחה מעידה על מדת האמת, שיש באמונה שלו.

המשך למאמר >>
806. ראשו של עשו הוא קדוש

כשיעקב הולך לקבל הברכות מיצחק, מדוע לא אמר ליצחק, שהברכות מגיע לו מטעם שהוא קנה את הבכורה, כפי מה שפרש רש"י על זה שעשו אמר, "ותעקבני זה פעמיים", היינו שלקח את בכורתו במרמה, ויצחק השיב לו "גם ברוך יהיה". משמע שיצחק התחשב עם מכירת הבכורה, היינו לומר שבגלל זה מגיע ליעקב את הברכות. אם כן מדוע לא (אמר) יעקב ליצחק, שלו מגיע הברכות, בזה שהוא עכשיו הבכור.

המשך למאמר >>
807. אש נקרא דינים

אש נקרא דינים, הדומה לאש. אם משתמשים עמהם במקום התיקון, זה מביא קיום כל המציאות. מה שאין כן שלא במקום תיקון, הוא עושה חרבן להעולם (זהר ויקהל פ"ג אות רנ"ט).

המשך למאמר >>
808. שלימות וחסרון (ב')

בגשמיות אין שלימות ויש תמיד חסרון. ברוחניות יש שלימות ואין חסרון.

האדם נברא עם בחינת החסרון, היינו מצד החומר שלו, הנקרא בריאה, הוא רק מה שיש בו בחינת הרצון לקבל, הנבחן לבחינת חסרון. וכיון שהאדם מרגיש בעצמו בחינת חסרון, שענינו הוא, שחסר לו חיות, כי הרצון להטיב גרם בתחתון בחינת חסרון.

המשך למאמר >>
809. שלימות בחיים

"אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". מי שיש לו מנה רוצה מאתים. נשאלת השאלה: ואיך הוא ברוחניות, אם גם שם אין לו שלימות בחיים, אלא שחי תמיד בחסרון.

המשך למאמר >>
810. מי שמתיירא אותי

"ראשיכם שבטיכם", אף על פי שמיניתי לכם ראשים, זקנים ושוטרים, כולכם שווים לפני, שנאמר, "וכל איש ישראל" (מדרש תנחומא).

המשך למאמר >>
811. חוזר למקורו

"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". כי ענין תשובה, היינו לחזור למקורו, להבטל אליו. כי בזה שהאדם חושב תמיד כך שיתרבה כבוד שמים, והוא בעצמו בטל לאלוקות, נמצא כי זה נקרא תשובה, שחוזר למקורו.

המשך למאמר >>
812. סור מרע ועשה טוב (ג')

עבודת האדם מתחילה ב"עשה טוב". ואז הוא יכול לקיים את ה"סור מרע", היות שמצד החינוך אין לו להבין את הרע לבחינת רע. אלא האדם משתוקק למלא את תאוות לבו, היות שמרגיש תענוג גדול בזה שממלא את תשוקותיו. ובזמן שאומרים לו, כי מלוי תאוות לבו הוא בחינת רע, הוא לא יודע למה, אלא הוא צריך להאמין למעלה מהדעת, שזהו דבר וצריכים לסור מזה הדרך.

המשך למאמר >>
813. ענין רצון להשפיע (ב')

כולם שואלים: כשאומרים רצונו להטיב לנבראיו, וכשהנבראים מקבלים את הטבתו, אם כן שנתמלא את רצונו, היינו שהוא מקבל הנאה מזה שהוא משפיע. אם כן הלא יש לנו כלל, שהבורא הוא רק משפיע ולא מקבל חס ושלום, אם כן איך עולים ב' פירושים בקנה אחד.

המשך למאמר >>
814. זמנים בעבודה

הנה מבואר, שיש בחינת ראש וגוף בכל מדרגה ומדרגה, הנבחן לבחינת כוח ובחינת פועל. והראש נבחן לבחינת מאציל ואין סוף כלפי הגוף, מטעם שהראש נבחן לבחינת ממטה למעלה, היינו בהתנגדות להתלבשות. ונבחן לבחינת אור בלי כלי, שענין התלבשות בכלי היינו התגלות, כי אין אור מתגלה אלא בכלי, הנבחן בחינת רצון לקבל, היינו שהמקבל משיג אותו. ובמקום שעדיין לא בא כלל השגה, נבחן לבחינת אור בלי כלי. זה נקרא אין סוף ומאציל, היות שלא משיגים אותו.

המשך למאמר >>
815. בא

"בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי את אותותי אלה בקרבו".

והקשו המפורשים על מה שכתוב "כי אני הכבדתי": כיון שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכבדת הלב, היינו שהקדוש ברוך הוא נטל ממנו כוח הבחירה, אם כן מה הוא אשם בזה.

המשך למאמר >>
816. קימו וקבלו

בני שעיר ובני פארן לא קבלו את התורה. העצה של נעשה ונשמע, היינו שעל ידי העשיה יבוא לשמיעה, היינו שהגוף יסכים.

המשך למאמר >>
817. ענין מסכנא

ענין מסכנא. לפי מה שביאר אאמו"ר זצ"ל, שנקרא כן מסיבת שכולם עובדים עבורה, והיא עצמה אין עובדת, שבה אסור המלאכה, וניזונית רק משל אחרים (ואולי זה הטעם ששבת אסור בעשיית מלאכה).

המשך למאמר >>
818. אשרי שומרי משפט

"אשרי שומרי משפט עושי צדקה בכל עת". הנה צדקה הוא על דרך "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה".

המשך למאמר >>
819. שאילת כלים

למה חרד יצחק לומר, מה עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק "ויעקבני זה פעמים". אמר לו אביו, מה עשה לך. אמר לו, את ברכתי לקח, אמר, בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה (מדרש תנחומא).

המשך למאמר >>
820. בחינת "בכל"

דרוש חיי שרה, ביה"כ בית דוד מנשסתר

"ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל, ויאמר אברהם אל עבדו...".

המשך למאמר >>
821. נעשה ונשמע (ב')

בפסוק "והאיש משה ענו מאוד".

ענין עניוות, שהפירוש הוא, שיפלות, דהיינו שהאדם מבטל את עצמו לשני, אינו דווקא התבטלות בחיצוניות, אלא גם בפנימיות. שענין חיצוניות נקרא מה שמגולה לחוץ, שהוא בחינת נגלה, שמתראה לעיני כל שהוא אינו מחשיב את עצמו לכלום, אלא שמחשיב את חברו, שהוא במדרגה יותר חשובה ממנו. וזה מראה את המעשים שהוא עושה לפני חברו.

המשך למאמר >>
822. שפחה כי תירש גבירתה

"שפחה כי תירש גבירתה". הנה הגשמיות נקרא שפחה, הצריכה לשמש לרוחניות, הנקרא גבירתא.

המשך למאמר >>
823. שם שד"י

ענין הבריאה הוא על דרך שמפרש בזהר: ב" ב' נברא העולם" ולא בשאר אותיות, היינו שברא את העולם ב ב', שכוונתו שה ב' תשלוט בעולם, שכוחה תפעול בעולם. כמו כן ברכת יעקב היתה על דרך זה, שנתן כוח במנשה ואפרים, שמדתם תשלוט בעולם. שעל ידי ב' בחינות אלו יצאו הכלל ישראל מגלות הכלל. וכמו כן כל גלות הפרט יוצא באופן פרטי מגלות.

המשך למאמר >>
824. פנימיות וחיצוניות

עניוות נקרא שהוא בכל אופנים. היינו בין במעשה מבטל את עצמו לשני, ובין בשכל. היינו שגם דעתו הוא צריך לבטל בפני חברו.

המשך למאמר >>
825. בחירה

"רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. וכי לא חייש ראובן להאי, דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה... אלא, חמא ראובן, דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה... בגין, דהכא אתר דנחשים ועקרבים, אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא, ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו, אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא" (זהר וישב דף קפ"ה ע"א בסופו).

המשך למאמר >>
826. שליח למול

וגם המצוה שהוא צריך להיות נימול, גם כן על ידי שליח, היינו האבא צריך למול לבנו. אם כן השאלה, מצוה מילה זו הוא בשביל אבא או בשביל עצמו.

המשך למאמר >>
827. האלקות עשה את ההסתר

יש לשאול בענין שכתוב, "מלא כל הארץ כבודו", כמו כן כתוב בזהר הקדוש, ש"לית אתר פנוי מנך", מה פירושו, הלא היה צמצום, ששם אין האור מאיר. אם כן כבר יש מקום פנוי, כמו שכתוב שעל ידי הצמצום נעשה מקום פנוי. אלא שיש לפרש, שכל הצמצומים, מה שאנו מדברים, הם רק כלפי התחתונים. מה שאין כן לגבי הבורא אין שום מקום פנוי מיניה, אלא "מלא כל הארץ כבודו". ומה בא זה ללמדינו.

המשך למאמר >>
828. נחלה

"ויבחר בדוד עבדו, ויקחהו ממכלאות צאן" (תהילים ע"ח). "ממכלאות" מלשון מאכל. "צאן" נקרא יציאות. פירוש, שלקח דוד להיות מלך, בזכות שהמאכל שלו היה מירידות הרבה, הנקרא יציאות.

המשך למאמר >>
829. בסיס לימוד הנגלה

זה כבר דבר נתקבל על הלב אצל כל אחד שבדורנו, שלימוד נגלה הוא דבר מחוייב ולהיות בקי וחריף בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים. ועל זה כדאי לתת כל ימי חייו ולמסור נפשו ומאודו, להרעיב את בני ביתו, עד השיעור שאמרו חז"ל, "שחורות כעורב", שאין דברי תורה מתקיימת, אלא במי שנעשה אכזרי על בניו ובנותיו כעורב, ואין דברי תורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה.

המשך למאמר >>
830. הצורך בגוים

"אל תאמר בלבבך... בצדקתי... לרשת את הארץ, וברשעת הגוים, ה' מורישם... לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגויים... מורישם מפניך... אשר נשבע לאבותיך" (עקב שלישי).

המשך למאמר >>
831. צורך לתורה

על שם העתיד. זבולון נותן פרנסה, היינו מבחינת עניות הוא מקבל פרנסה

המשך למאמר >>
832. דגים מתים

"דגים חיים" פירוש שיש לו דאגות על עבודה, אבל הוא חי. היינו, שיש לו כוח לעבוד, ולמצוא עצות איך למלא את דאגותיו. מה שאין כן דגים מתים, שדאגותיו מביא לו בחינת מיתה. היינו שכל כוחות עבודה שלו מתו, ואין לו שום רוח חיים, שיש לו משהו כוח לעבוד ולמצוא עצות, זה נקראים "דגים מתים".

המשך למאמר >>
833. סור מרע ועשה טוב (ד')

יש לאדם שני מושגים: א', שהוא רואה שנמצא במצב השיפלות, ולדאוג ולהצטער על מה שהוא נמצא בשיפלות. או לדאוג מדוע הוא לא נמצא במצב עליה.

המשך למאמר >>
834. "גדל"

"אין לך עשב... שמכה ואומר גדל". בעבודה, פירוש, האנשים דומים לעשבי השדה

המשך למאמר >>
835. חגור חרבך

"שים נא ידך תחת ירכי, מהו ידך. פתח ואמר, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, ועל דא אמר, חסד ואמת יקדמו פניך, פני ה' חלקם" (זהר, ויחי דף רי"ב).

המשך למאמר >>
836. עבד ובן

"כל מה שקנה עבד, קנה רבו". כי יש בחינת עבד ויש בחינת בן. עבד נקרא בזמן שהאדם אומר, שאין לו שום רשות לעצמו. וזה נקרא "מה שקנה עבד, קנה רבו". שאין לו רשות לעצמו, אלא כל מגמתו הוא לעשות נחת רוח לרבו. ואז נקרא שהוא עובד רק בבחינת יצר טוב.

המשך למאמר >>
837. הידבק במדותיו

בזכות ג' דברים גשמים יורדים. בזכות הארץ, ובזכות החסד, ובזכות היסורים (ירושלמי, תענית).

ויש לשאול, מה פירוש בזכות הארץ. וכי הארץ בעלת בחירה, שיהא שייך לומר, שיש לה זכויות, במה שהיא הולכת בדרך ה'.

המשך למאמר >>
838. אמיתיות ההשגחה

ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, ואי אפשר לזכות להמטרה, מטרם שיתקן את עצמו עם בחינת השתוות, שנקרא בחינת חסד. ואחר כך יזכה להמטרה, הנקרא בחינת אמת, שאז ניכר אמיתיות השגחתו ית', שהיא בבחינת טוב ומטיב.

המשך למאמר >>
839. אשה כשרה

טבריה י' שבט תשכ"ג

"איזה אשה כשרה, כל שעושה רצון בעלה".

המשך למאמר >>
840. התקרבות מהירה

אין האדם נכנס לעבודת השמאל שנקרא צרה, אלא בזמן שהוא נמצא בעליה, אז נכנס בשמאל, כלומר שעדיין לא נמצא בירידה.

המשך למאמר >>
841. כופים אותו

"יקריב אותו לרצונו". ופרש רש"י, מלמד שכופין אותו, עד שיאמר "רוצה אני".

המשך למאמר >>
842. כללות העבודה

כללות העבודה הוא:

המשך למאמר >>
843. העבודה היא השכר

שכר הרבה מאד על פי פועלו. ויש לשאול, הלא גם בגשמיות האדם מקבל שכר לפי עבודה. אלא, העבודה היא השכר.

המשך למאמר >>
844. יגיעה היא השכר

לפום צערא אגרא. היינו הוא רואה אחר כך, זה שנתן יגיעה, זה היה השכר שלו.

המשך למאמר >>
845. אין קדוש כה'

"אין קדוש כה'". שואל: אבל יותר גרוע מה' יש קדוש. "אין צור כאלוקינו". משמע שיש צור אחר, אלא שהוא גרוע מעט מה'. אלא, יש קדושים מלאכים ונשמות, וכולם מקבלים קדושה מה'. מה שאין כן "כי אין בלתך", אלא אתה תתן להם קדושה (זהר תזריע, דף י"ג, אות ל"ז).

המשך למאמר >>
846. אמונה היא מדת המלכות

ספר אלומה: מי שאינו מאמין הוא יותר גרוע מעובד עבודה זרה, כי זה יודה, שיש אלוקה, אלא שטעה מי הוא. ונחשב כבהמה, שאין בו אלא אכילה ושתיה, וכדומה.

המשך למאמר >>
847. ערבי נחל

ערבי נחל הגדלות על הנחל וכו', אמר רבי זירא, מאי קראה "קח על מים רבים צפצפה שמו" (סוכה ל"ד, יחזקאל י"ז). פירוש, אף על פי שאין בהם טעם וריח, מכל מקום יהיה זה כמו שיש כאן מים רבים.

המשך למאמר >>
848. ימות המשיח

"תנו רבנן, אין מקבלים גרים לימות המשיח" (יבמות כ"ד ע"ב).

המשך למאמר >>
849. תנאי לישא אשה

"לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה" (יבמות ל"ז ע"ב).

המשך למאמר >>
850. גר שנתגייר

"רבי יוסי אומר, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, שאין מענישין על העבר, אלא מפני מה מעונין, לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות כישראל" (יבמות מ"ח).

המשך למאמר >>
851. רצון להתייבם

אמר ליה ההוא מינא לרבן גמליאל, עמא דחלץ ליה מאריה מיניה, דכתיב "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה', ולא ימצאו חלץ מהם" (הושע ה). אמר ליה, שוטה, מי כתיב חלץ להם, חלץ מהם כתיב, ואילו יבמה דחלצו לה אחים מידי מששא אית בה.

המשך למאמר >>
852. ב' מיני ברורים

ב' מיני ברורים - מר ומתוק, ואמת ושקר, נוהגים במין האדם.

אדם הראשון קודם החטא היה בבירור דמר ומתוק.

המשך למאמר >>
853. צורך להכרה בגדלות ה'

צורך להכרה בגדלות ה' זהו דווקא בלשמה.

המשך למאמר >>
854. נוטל חלקו וחלק חברו

שאל אחר את רבי מאיר, לאחר שיצא לתרבות רעה, מה דכתיב, "גם את זה לעומת זה עשה אלקים". אמר לו, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות. אמר לו, רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא, ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק, נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. אמר רב משרשיא, מאי קראה גבי צדיקים כתיב "לכן בארצם ירשו משנה" (ישעיה ס"א), גבי רשעים כתיב, "ומשנה שברון שברם" (חגיגה ט"ו ע"א).

המשך למאמר >>
855. עץ ואבן

"ובכתה את אביה ואמה ירח ימים". ר' אליעזר - אביה ואמא ממש, ור' עקיבא - זה עבודה זרה, שנאמר, "אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתנו" (יבמות מ"ח ע"ב).

המשך למאמר >>
856. טבעו של אדם

יש להבין, שהגם שטבע של האדם הוא רק באהבה עצמית, ומה שהוא נגד זה קשה לו לעשות, עד כדי כך שכל האברים הם לו נגד, אבל יש ענין של כפיה. היינו שטבע שהוא עוסק בתורה ומצוות, הוא לומד בעל כורחו, היינו שרוצה שיהיה רק לשם שמים.

המשך למאמר >>
857. צורך לכלי בלי אור

אמונה שלימה, היינו אמונה שמביאה לשלמות, על דרך שאמר הרמב"ם, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות.

המשך למאמר >>
858. ויקהל משה

"ויקהל משה", ופרש רש"י, אלא הן נאספו על פי דיבורו. מה בא זה ללמדינו, אחרת הייתי אומר, שהיה אוסף אותם בידים.

המשך למאמר >>
859. תרבה נחלתו

"לאלה תחלק הארץ... לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יתן נחלתו" (פנחס, שלישי).

המשך למאמר >>
860. במה מסייעין

מסייעין אותו. במה מסייעין, אומר, בנשמתו קדישא.

המשך למאמר >>
861. עבודת הקווים

"אמרו, הואיל ועת רצון הוא, נבעי רחמי איצרא דעבירה. בעי רחמי ואמסר בידייהו. אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא. חבשוהו תלתא יומי, ובעו בעיתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח. אמרו, היכי נעביד נקטליה כליא עלמא, ניבעי רחמיא אפלגא, פלגא ברקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה ושבקוהו, ואהני דלא מיגרי בי לאיניש בקריבתה" (יומא סט ע"ב).

המשך למאמר >>
862. יהיב חכמתא לחכימין

יהיב חכמתא לחכימין. אין חוטא אלא אם כן נכנס ברוח שטות.

המשך למאמר >>
863. טענת קרח

אדם צריך לכלול השמאל בימין, אז הקדוש ברוך הוא שורה בתוכו (זהר קרח דף י"א אות ל').

המשך למאמר >>
864. ראה חיים

ראה חיים עם האשה אשר אהבת, כי היא חלקך בחיים. שצריך האדם לכלול חיים מעץ חיים, שהוא ז"א, במקום זה, שהוא מלכות, הנקראת אשה. וצריך האדם לכלול מדת יום בלילה, דהיינו ז"א במלכות, משום "כי היא חלקך בחיים", כי הארת חכמה אינה שורה אלא במלכות (זהר קרח דף י"א אות כח').

המשך למאמר >>
865. השלמות הוא מאה

תרומה זהו שנים ממאה (קרח, אות מ"ח)

המשך למאמר >>
866. שלום לרחוק ולקרוב

"שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו".

המשך למאמר >>
867. שליטת השלום

האדם מסוגל לעבוד ולתת יגיעה, אם מזה לא יהיה תיקון. אבל בדבר קטן, היינו שלא צריך לתת יגיעה גדולה, אבל אם הוא על דרך התיקון, אין כוח.

המשך למאמר >>
868. הסיבה המחייבת

תקבל שכר. ואם לא, תקבל עונש. נמצא, שהסיבה המחייבו יהיה התועלת עצמו.

המשך למאמר >>
869. קדושין

וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים קדושין, הולד כמותה. ואיזה זה, זה ולד שפחה ונכרית. שפחה כנענית מנלן, אמר רב הונא, אמר קרא "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור, אשכחן דלא תפסי קדושי.

המשך למאמר >>
870. אדם הראשון כופר היה

"אדם הראשון מין היה". ויש לשאול, הלא הקדוש ברוך הוא דיבר עמו, ואיך אפשר להיות שהיה מין, היינו כופר.

המשך למאמר >>
871. עקרב ונחש

"הבור ריק אין בו מים", היינו שאין בו תורה. אבל נחשים ועקרבים יש בו, היינו אם (אין) בו תורה, תכף יש בו נחשים ועקרבים.

המשך למאמר >>
872. הנותן בים

יחידות נוקבא, עשרות ז"א, מאות אימא, אלפים אבא, ריבוא כתר כל"א.

פירוש, סוד אלף, אל אף. והאף הוא סוד כלי החיים, על דרך הכתוב, "ויפח באפו נשמת חיים". והכלי הזו נלקח באמת ממקוה"נ. אמנם הרוח היוצא ממנו, אינו יוצא רק מצד אימא, דעל כן יכול עוד הפעם לבוא בהאף, על דרך מיתה ותחיה. אמנם, אם בא הרוח ממקוה"נ, אז היוצא מהאף היה רוח הולך ולא ישוב.

המשך למאמר >>
873. עיבור (ב') המשך למאמר >>
874. מנוחה ושמחה אור ליהודים

"מנוחה ושמחה אור ליהודים" (זמירות ליל שבת). משמע שרק ליהודים נקרא אור, אבל לאומות העולם, מנוחה ושמחה נקרא אצלם חושך. היתכן, מי לא רוצה מנוחה ושמחה; כמו כן צריכים להבין, מה שדרשו חז"ל על הפסוק, "ותבוא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה", ואמרו: "בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונתי מרורין כזית בידו של הקב"ה, ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם" (עירובין דף ז).

המשך למאמר >>
875. ג' קוים

"איזו היא מחלוקת לשם שמים וכו', ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו". מקשים העולם, מדוע לא כתיב משה, וקרח ועדתו, כמו שכתוב אצל הלל ושמאי.

המשך למאמר >>
876. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין

"ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין" (בבא בתרא דף טז).
ויש להבין מהו יצר הרע, ומה הוא התבלין. ועוד יש להבין, הלא כשמבשלין איזה תבשיל העיקר הוא התבשיל, והתבלין הם רק נותנים טעם בהתבשיל, ואיך אפשר לומר שעיקר הוא היצר הרע, והתורה הקדושה הוא רק בחינת תבלין. וגם זה יש להבין, כשהוא אומר תורה תבלין משמע שהתורה והמצות אינם רק אמצעי, והוא על דרך שאמרו חז"ל: "לא ניתנו מצוות, אלא לצרף בהן את ישראל" (בראשית רבה, ראש פרשה מ"ד). משמע, שאחר הצירוף חס ושלום לא צריכים לקיים תורה ומצות.

המשך למאמר >>
877. ג' תפלות

בזמירות לליל שבת (ב"כל מקדש") כתוב שם: "ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים".
ויש להבין, מהו החשיבות של תמים. לכאורה, נראה מי שהוא בעל שכל יותר קטן הוא יכול להיות יותר תמים, ולמי שיש לו יותר שכל, ויש לו כח הבקורת, הוא לא מסוגל להיות תמים. ולפי זה יוצא שמדת התמימות ניתן לקטני דעת.

המשך למאמר >>
878. ורגליהם רגל ישרה

בזהר פנחס (דף קט"ז אות שי"ז) ובהסולם: "ורגליהם רגל ישרה, כי הרגלים של המזיקים כולן עקלתון. ורגליהם, דהיינו רגלים של החיות הקדושות, נאמר בהן ורגליהם רגל ישרה, שהוא מצד חיה, שהוא ישראל. ישראל כולל ג' חיות, שנאמר בהם האבות הן הן המרכבה".

המשך למאמר >>
879. כתיבה וחתימה טובה

אנו רואים, שאין האדם בעצמו צריך לכתוב את המכתב, מה שהוא רוצה לכתוב לחבירו, בין להודיע לו משהו או לבקש ממנו משהו. שאם האדם חותם על המכתב זהו מספיק כבר שהמכתב שנכתב הוא אמת ושהוא שולחו. וכמו כן להיפך, אם האדם כתב בעצמו את המכתב אבל איש אחר חתם על מכתבו, המכתב הזה אינו ראיה שיהיה המכתב אמת, הגם שהוא מכיר שזהו כתב ידו של חבירו.

המשך למאמר >>
880. ענין דינים

ענין דינים, היינו הכלי של הרצון לקבל שנעשה עליו דין, שאסור להשתמש עמו מצמצום ואילך.

המתקת הדינים, היינו שיכול לעשות עליהם מסכים, היינו שיכול להשתמש עם הכלים, שהם בחינת דינים, בעל מנת להשפיע.

המשך למאמר >>
881. ענין ראש השנה ויום הכיפורים

בענין ראש השנה ויום הכיפורים יש להבין ענין הדינים והגבורות שימים טובים נקראים ימי דינים, ולמה בחינת יום טוב ולא חול.

המשך למאמר >>
882. ראש השנה

על פסוק "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה".

המשך למאמר >>
883. כי האדם עץ השדה

אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "כי האדם עץ השדה" (דברים כא), וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת", וכתיב "אותו תשחית וכרתָ". הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא, ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו, אותו תשחית וכרתָ (תענית ז.).

המשך למאמר >>
884. תפילת ראש השנה

בתפילת ראש השנה אנו אומרים, "אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך". וצריך לשאול, אם הוא לא שוכח מה', מהו ענין התאמצות.

המשך למאמר >>
885. בשופר תחדש

מי מכריח את הקדוש ברוך הוא שלא יכול לישב על כסא הרחמים בלי תקיעת שופר, ודווקא על ידי תקיעת שופר הוא יכול לישב על כסא רחמים.

המשך למאמר >>
886. מלכויות זכרונות ושופרות

ראש השנה (ד' ט"ז ע"א, ל"ד ע"ב): אמר רבה, אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זיכרונות, שופרות. מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם. זיכרונות, כדי שיבוא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה בשופר. ובדף ט"ז, הלשון "כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה".

המשך למאמר >>
887. בי נשבעתי

מדרש תנחומא וירא: "ויאמר בי נשבעתי נאום ה'". אמר ליה, אתה נשבעת ואני נשבעתי, שלא ארד מן המזבח עד שאומר כל מה שאני צריך. אמר ליה, אמור, לא כך אמרת לי, ספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותן, כה יהיה זרעך.

המשך למאמר >>
888. ימים טובים

צריך להבין, שאף על פי שימים הנוראים הם בחינת דין, וגבורה, ופחד, וכל העולם מתעוררים לתשובה, שכולם מפחדים מאימת יום הדין, ולמה נקרא זה ימים טובים, היינו שאינו חול.

המשך למאמר >>
889. מדת הרחמים

הקדוש ברוך הוא יושב על כסא דין, היינו שמגלה את עצמו לתחתונים. ורחום, היינו שהאדם צריך לעסוק בבחינת להשפיע.

המשך למאמר >>
890. צער השכינה (ב')

"על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע" (תפלת יום כיפור). ויש לשאול, הלא כל עבירות באות על ידי יצר הרע. ויש לפרש שהחטא הוא בזה, שאומר שיש יצר הרע. אלא "אין עוד מלבדו". כי אם האדם אינו ראוי, משליכים אותו מלמעלה. וזה בא על ידי התלבשות ברצון לקבל, הנקרא יצר הרע.

המשך למאמר >>
891. ענין יום כיפור

ענין יום כיפור. מדוע אינו מכפר ראש השנה, אלא דווקא יום כיפור.

המשך למאמר >>
892. מאמר לסוכות

"בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כג,מב-מג). רבי אליעזר אומר, סוכות ממש. ולרבי עקיבא, ענני כבוד.

המשך למאמר >>
893. פרי עץ הדר

פרי עץ הדר. ארבעה מינים הללו, יש מהם שיש בו טעם וריח, כמו האתרוג, והוא כנגד הצדיקים, שיש בהם רוח תורה וטעם של מעשים טובים. באילן שבו גדל הלולב יש בו טעם ולא ריח, וכנגדו הבינונים של ישראל, שיש בהם טעם של מצוות ואין בהם רוח תורה. ההדס יש בו ריח ולא טעם, והוא כנגד אותן, שיש בהם רוח תורה ואין בהם מצוות. וערבה אין בה לא טעם ולא ריח, וכנגדן עמי הארץ, שאין בהם לא רוח תורה, ולא טעם של מצוות.

המשך למאמר >>
894. שמחת תורה

מובא בשער הכוונות, שתורה נקרא זעיר אנפין, שבאם הוא משפיע למלכות, כלומר שמלכות כבר מוכשרת לקבל את השפע, לכן זעיר אנפין, שנקרא תורה, הוא שמח.

המשך למאמר >>
895. ענין חנוכה

נר חנוכה, שיעורו "עד שתכלה רגל מן השוק". רגל מלשון "מרגל". שוק הוא רשות הרבים. כי בזמן שנמצאים ברשות היחיד, אזי הולכים בתמימות ואין מקום למרגלים. ובחנוכה צריכים להמשיך האור של חנוכה, עד שתתבטל כל בחינת מרגלים מן השוק, כי במקום האור אין מקום להסטרא אחרא.

המשך למאמר >>
896. דחה אדמון בצל צלמון

"דחה אדמון בצל צלמון". פירוש, לדחות את עשו, שהוא נקרא אדמוני. בצל צלמון, בצלמות, דהיינו בצל מות. להבין זה על דרך העבודה. ידוע שיש לנו ג' קוים, הנקראים חסד קו ימין, גבורה קו שמאל, תפארת קו אמצעי. ותחילת עבודה היא בקו ימין, הנקרא לבן, משום כי ההולך בקו ימין לא ניכר שם חסרונות. אבל אחר כך, כשזוכין לקו שמאל, הנקרא גבורה, שיש בחינת דין הנקרא אודם, מצד שיכולין ליפול לתוך קליפת עשו, שהיא פסולת יצחק, שהוא רוצה להמשיך את בחינת החכמה, שהיא בחינת גילוי רזי תורה מלמעלה למטה, היינו לתוך כלי הקבלה.

המשך למאמר >>
897. מאי חנוכה

הנה חז"ל אמרו, "מאי חנוכה, תנו רבנן, בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה" וכו' (שבת כ"א:).

המשך למאמר >>
898. מהו נס חנוכה

הנה חז"ל אמרו (שבת כ"א.): מאי חנוכה, תנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמנייא אינון וכו', שנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכו', בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק אלא יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונת ימים. לשנה אחרת קבעום, ועשו ימים טובים בהלל והודאה, הלכה היא שאסור להשתמש לאורה.

המשך למאמר >>
899. חנו-כה

נר, ראשי תיבות נפש רוח, וצריכים להמשיך בחינת אור, שהוא בחינת נשמה, בסוד "נר מצוה ותורה אור", וזה חנו-כה. "כה" נקרא בחינת מלכות, בסוד יד כהה. "חנו" מלשון "חונה מלאך ה'", היינו שהשכינה הקדושה, צריכה להיות לה מקום חניה בלב האדם.

המשך למאמר >>
900. שתי מדרגות

מאי חנוכה. זאת אומרת שצריכים לשאול דוגמת ד' שאלות: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול.

בנר חנוכה דפליגי: חד אמר מותר להשתמש לאורה, וחד אמר אסור. אמר ליה, שזה שתי מדרגות. אחד הוא בחינת גילוי אהבה מסטרא דטובו, שעל ידי זה הוא יכול להלל ולשבח את שמו. אחד אמר אסור, היינו מסטרא דאוירא דכיא, שהוא רק מבחינת דאיהו רב ושליט, שהוא בחינת חסדים מכוסים.

המשך למאמר >>
901. ראש השנה לאילנות

ראש השנה לאילנות. היינו האדם נקרא עץ השדה, וראש השנה הוא זמן הדין, היינו לשבט או לחסד. לכן חודש שבט הוא חודש חמישי לחודשי חורף, שהוא בחינת הוד, שאז נהפך מ"דוה" ל"הוד". זאת אומרת, כשזוכין ללכת בבחינת חסד, אז ממשיך מספירת החסד עד הוד, שכל הברכה היא בבחינת חסד, כמו שכתוב, "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שעל ידי הברכה זוכים לפירות. כמו שכתב אאמו"ר זצ"ל, כי לכן עושים ברכה בט"ו בשבט על פירות, כי זהו כל ההכר בין קדושה לקליפה, כי "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי".

המשך למאמר >>
902. ישראל נמשלו לזית

"אמר רבי יהושע בן לוי, למה נמשלו ישראל לזית, לומר לך, מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אף ישראל אין להם בטילה עולמית לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" (מנחות נ"ו:).

המשך למאמר >>
903. ענין ט"ו בשבט

ענין ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, מהו הטעם שאנו אוכלים פירות. הנה אאמו"ר זצ"ל אמר, שכל ההבדל בין קדושה לקליפה הוא בהפירות, כמו שכתוב בזהר הקדוש, "א-ל אחר אסתרס ולא עביד פירי". לכן אנו אוכלים פירות ומרמזים שאצלנו השמחה הוא בפירות.

המשך למאמר >>
904. האדם עץ השדה

רבי אלעזר ורבי שמעון, באחד בתשרי ראש השנה למעשר בהמה, בט"ו בשבט ראש השנה לאילנות.

הנה אדם עץ השדה, היינו שבמעשים של אדם יש להבחין בהם ב' דברים:

המשך למאמר >>
905. "דוה" או "הוד"

הנה ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. ראש השנה הוא זמן של דין, שהוא לשבט או לחסד. חודש שבט הוא חודש חמישי מחודשי החורף, שהוא ספירת ההוד, שהוא זמן של דין, היינו שפעמים הוא בחינת "דוה" או "הוד". וזהו לשבט או לחסד. והגם שהספירות מתחילות מחסד, כמו שכתוב "כי אמרתי עולם חסד יבנה", אבל צריכים להמשיך את החסד עם ההוד, שאז הוא גמר מלאכה, היינו שאין שלימות החסד עד שיתמלא כל הה' כלים. ורק אז נקרא הברכה של החסד, שאז זוכים לאכול את הפירות.

המשך למאמר >>
906. ענין עמלק

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".

המשך למאמר >>
907. וכאשר יניח ידו וגבר עמלק

"וכאשר יניח ידו וגבר עמלק,. ומקשים, מדוע הניח משה את ידיו. והענין, כי עמלק מבואר בספרים הקדושים שהוא הקליפה נגד אמונה. וידים של משה הן בחינת אמונה, כי ענין ידים הוא בחינת השגה, מלשון "כי תשיג יד". וכל השגתו של משה היא על ידי אמונה, לכן נקרא משה רעיא מהימנא.

המשך למאמר >>
908. מחיית עמלק

למה קוראין פרשת זכור בשבת לפני פורים. היינו, אנו רואים שלפני פורים צריכים למחות עמלק, על מה מרמז לנו את זה.

המשך למאמר >>
909. גילוי הסתרה

אסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, וצומו עלי ואל תאכלו... ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי". ויש לשאול מדוע דווקא הנמצאים בשושן, הלא היו יהודים גם בפרס וגם במדי, ולמה אמרה כנוס, דווקא בשושן.

המשך למאמר >>
910. עד דלא ידע

"עד דלא ידע" - יש ג' בחינות:

המשך למאמר >>
911. סעודתו של רשע

חז"ל אמרו, מפני מה נתחייב אותו דור כליה. חד אמר, מפני שהשתחוו לצלם, וחד אמר, מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.

ויש לשאול, למה לא אמרו, מפני שאכלו מסעודתו של אותו רשע, אלא שנהנו. ויש לומר, שיש שתי בחינות בעבודה:

המשך למאמר >>
912. מאי פורים

ענין מרדכי והמן. שמרדכי נקרא בחינת צדיק, היינו שאין לו שום צורך להמשיך בחינת אור החכמה, אלא שהוא תמיד בבחינת להשפיע. וזה ידוע, שאין שום הארה באה למטה אלא על ידי אתערותא דלתתא.

המשך למאמר >>
913. ובתורתו יהגה

"בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה" וכו'. וחז"ל פירשו, כאן קודם שלומד, וכאן לאחר שלומד. ויש לשאול, מדוע אצל תורת ה' נאמר הלשון "חפצו".

המשך למאמר >>
914. ב' הפכים

ב' הפכים בלמעלה מהדעת, הן במוחא והן בליבא, שהוא בבחינת "כי חפץ חסד".

המשך למאמר >>
915. אני ולא שליח

כמו שכתב האר"י ז"ל, ישראל היו לפני הגאולה במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה עליהם וכו' וגאלם, היינו שזכו "אני ולא שליח".

המשך למאמר >>
916. ממחרת השבת

"ממחרת השבת", היינו ממחרת הפסח. כי יום ראשון של פסח מאירים מוחין דשבת, הנקרא גדלות ב', שהם מוחין דאבא ואמא.

המשך למאמר >>
917. מצה שמורה

מצה שמורה, היינו שצריכים לשמור את עצמנו במקום שהולכים לקיים מצוות ה', שלא יהיה שם חשש חמץ.

המשך למאמר >>
918. ענין פסח

ברחא דאלבא בפסח איהו נפש השכלית ליל שמורים מצה שמורה. ורוח שמור לקבליה איהי יום טוב, ואיהי יום שבת זכור ושמור בגין דאיהו אצילות ממלכות. בהסולם, שמצה שמורה וליל שמורים נמשך מהמלכות. (צ"ו ד' כ"ג).

המשך למאמר >>
919. ענין סביבה

"ויקח שש מאות רכב בחור". משל מי היו, אם תאמר משל מצרים, והלא כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים", אם תאמר משל פרעה, והלא כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" וגו', אם תאמר משל ישראל, והלא כבר נאמר, "וגם מקננו ילך עמנו" וגו', אלא משל "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה". הרי למדנו שהירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל", עד כאן לשונו (מדרש תנחומא, בשלח).

המשך למאמר >>
920. כנגד ד' בנים דברה תורה

"כנגד ארבעה בנים דברה תורה". מטעם כי כל התורה היא רק עבור היצר הרע, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל:). לכן "שאינו יודע לשאול, את פתח לו". ויש להבין מה צריכים לשאול ועם איזה דבר פותחין לו, מהי הסגולה שיכולין לפתוח עמה את מי שאינו יודע לשאול.

המשך למאמר >>
921. הצורך במעשה דלמטה

"ויקחו להם איש שה לבית אבות. אמר קודשא בריך הוא עבידו אתון עובדא לתתא, ואנא אתבר תקפיהון לעילא. וכמה דתעבדון בנורא אתון, דכתיב כי הם צלי אש, אנא אוף הכי אעביר אותו באש בנהר דינור" (בא, אות קס"ב).

המשך למאמר >>
922. המרבה לספר ביציאת מצרים

כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

המשך למאמר >>
923. ויאמר בילדכן את העבריות

"ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תחיון". הנה יש לפרש על דרך הרמז. כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים. לכן אמר, היינו שנתן פקודה בזמן שהעובדים עוסקים בתורה ומצוות, הנקרא "עבריות", שהעבודה בתורה ומצוות שייכת לעובדי ה'.

המשך למאמר >>
924. וידבר אלקים אל משה

"וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה"'. צריך להבין, מה משמיענו האמירה הזו. וכנראה זה מכוון על שאלת משה רבנו עליו השלום שנאמר בסוף פרשת שמות, שכתוב "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת לעמך". שענין שאלת משה היה, שבזמן שאמר להם שצריכין לעבוד בבחינת לשמה, וכולם חשבו שעבודתן יהיה ביתר שאת וביתר עוז.

המשך למאמר >>
925. ולקחתי אתכם לי לעם

"וידבר... אני הוי-ה, וארא אל אברהם בא-ל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם, לכן אמור לבני ישראל אני הוי-ה". ויש להבין מה השייכות אם לא נתגלה להם בשם הוי-ה ולשם מה כן נתגלה לו בשם הוי-ה, "לכן אמור לבני ישראל אני הוי-ה".

המשך למאמר >>
926. בא אל פרעה

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, למען שיתי אותותי אלה בקרבו". ויש להבין: א) קושית הזהר הקדוש, מדוע לא כתיב לך אל פרעה. ב) קושית העולם, מדוע הקדוש ברוך הוא היה צריך להסכמת פרעה, אם הוא רוצה להוציא את בני ישראל. ג) קושית העולם, מדוע לקח ממנו את הבחירה. ד) הסיבה למען שיתי אותותי אלה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה לעשות אותות, מדוע היה מוכרח לעשות על ידי זה שפרעה יסבול יסורים מן המכות, היה יכול לעשות אותות על ידי אופנים אחרים ושלא יגיע מזה נזק לפרעה.

המשך למאמר >>
927. ענין חמץ ומצה

לבאר ענין חמץ ומצה, ומדוע מצה נקראת לחם עוני. וכמו כן להבין המשנה, "בפסח נידון על התבואה, ובעצרת על פירות האילן.

המשך למאמר >>
928. הנה עם יצא ממצרים

יש לומר, שהסטרא אחרא אומרת, הנה עם ישראל, כשיצא ממצרים, היינו כשיצאו משליטת המצרים, הנה כסה את עין, היינו ראיית הטוב שיש בארציות, היינו ברצון לקבל.

המשך למאמר >>
929. קרבן פסח

"על מצות ומרורים יאכלוהו". ש"קרבן" נקרא התקרבות לה'.

המשך למאמר >>
930. ענין ראש החודש

"החדש הזה", היינו ניסן, "הוא ראש חדשים". שענין חודש הוא בחינת חידוש. וענין ראש, היינו התחלה. והתחלה הראשונה הוא בזה, שהוציא ה' ממצרים. כי דבר זה הוא למעלה מטבע. ואין האדם יכול ללכת רק בדרך הטבע. ורק ה' הוא יכול לעשות מעשים שהם שלא כדרך הטבע.

המשך למאמר >>
931. פה-סח

רבי זירא אמר מהכא, "שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב", אימתי שמחה לאיש בשעה שמענה בפיו. ופרש רש"י, אימתי אדם שמח בתלמודו, בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה (עירובין נד.).

המשך למאמר >>
932. חידוש הראשון

כל החידושים מתחילים רק אחרי שהאדם זוכה לצאת מקבלה עצמית. וזה ענין שאסור ללמוד תורה את עכו"ם, כי בזמן שהאדם הוא במצרים, הוא לא יכול להיות יהודי, כי הוא משועבד לפרעה מלך מצרים. ובזמן שהוא עבד לפרעה, הוא לא יכול להיות עובד ה'.

המשך למאמר >>
933. ענין יציאת מצרים

הנה חז"ל אמרו, שסיפור יציאת מצרים צריך לומר בדרך שאלה ותשובה. ומי שאין לה מי שישאלנו, הוא שואל את עצמו, מה נשתנה וכו'.

המשך למאמר >>
934. חובת סיפור יציאת מצרים

"ואפילו כולנו חכמים... מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים". ויש לומר, שהגם שכבר אנחנו בני תורה ותבונה, מכל מקום עלינו לעורר את השורש של יציאת עם ישראל מהגלות דפרעה. משום שעיקר הוא היציאה מהקליפה והכניסה לקדושה, משום דשאר המדרגות הם נקרא קודם ונמשך. לכן עלינו להלל ולשבח לה' יתברך על זה, ועל ידי זה ממשיכים שמחה בכל העולמות.

המשך למאמר >>
935. ענין מצה

מצה הוא ענין מצה ומריבה, כמו "בהצותם על ה'". הדין הוא שכל זמן שנתעסק בעיסה אינו מתחמץ, אפילו כל היום, דבזמן שהאדם תחת שליטת פרעה מלך מצרים, אין הוא יכול לעשות שום דבר לשם שמים.

המשך למאמר >>
936. זמן הגאולה

"ליום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי". הנה זמן הגאולה ממשמש ובא, ועלינו מוטל להכין יותר את עצמנו לאור הגאולה, שהוא היציאה מעבדות לחירות. וזה ידוע, שאי אפשר לצאת מהגלות, מטרם שנמצאים בגלות. וזה ידוע שהתורה הקדושה היא נצחית ונוהגת בכל דור ודור. וכמו כן אנו אומרים בהגדה, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לכן צריכים לדעת את ענין הגלות, אשר בו אנו נמצאים. וכל דור ודור צריך לצאת מהגלות המר הזה, מהו.

המשך למאמר >>
937. שאלות ליציאת מצרים

א) טענות הרשע. כמו כן יש להבין את התשובה על טענת הרשע, שטוען, מה העבודה הזאת לכם, ואלו היה שם לא היה נגאל. מהי הסיבה, שהוא לא היה יכול לצאת מהגלות.

המשך למאמר >>
938. ענין עומר

עומר מלשון "מאלמים אלומים", שהוא בחינת קשר. שהאדם צריך להשתדל, שהקשר בינו לה' יאיר, מלשון ספיר ויהלום. היות שהעולם נקרא בחינת ששת ימי המעשה ושבת, שהם ז' ספירות, ויש התכללות הספירות, לכן אנחנו צריכים לקשר עצמנו לה' בכל ימי שנות חיינו, שהם ע' שנים, המכוון לזה סוד שכל אחת כלולה מעשר הספירות.

המשך למאמר >>
939. יציאת מצרים ומתן תורה

ביציאת מצרים קיבלו כלים דהשפעה, שהם כלים דחסדים. וקריעת ים סוף היא בחינת ראיה, שהם אורות דחכמה, המקובלים בכלים דקבלה. ושם היה על ידי אתערותא דלעילא כמו שכתוב "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". מה שאין כן קבלת התורה, היא מאתערותא ההיא על ידי אתערותא דלתתא, שאמרו "נעשה ונשמע". ונס נקרא אתערותא דלעילא, מה שאין כן תורה, נקראת, "כי לא בשמים היא", היות שבאה על ידי אתערותא דלתתא, לכן יש בזה קיום.

המשך למאמר >>
940. נקודה שבלב

כשנחרב בית המקדש כתיב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הכוונה על הנקודה שבלב, שצריך להיות מקום מקדש, שאור ה' ישכון בתוכה, כמו שכתוב "ושכנתי בתוכם". לכן על האדם להשתדל לבנות בנין הקדושה שלו. והבנין צריך להיות מוכשר, בכדי שיכנס בו השפע עליון, שנקרא שפע המושפע מהמשפיע להמקבל. אבל לפי הכלל, צריך להיות השתוות הצורה בין המשפיע להמקבל כידוע, שגם המקבל צריך להיות בכוונה דעל מנת להשפיע, כדוגמת המשפיע.

המשך למאמר >>
941. הר סיני

"מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו" (שבת פ"ט). ויש להבין מדוע גרמה התורה שנאה דווקא לישראל, ומדוע אין אנו אומרים שיש שנאה בין ישמעאלים לנוצרים, וכדומה. ויש לפרש זה על דרך המוסר, שענין אומות העולם נקרא הרצונות שלהם, היינו התאוות גשמיות, שכל רצונם הוא למלאות את בטנם. והנושא לזה הוא היצר הרע. ולעומת זה ישראל נקרא "הרצון לעבודת ה'". והנושא לזה היצר טוב.

המשך למאמר >>
942. בענין מוח שליט על הלב

"מוח" נקרא בחינת חכמה. "לב" נקרא בחינת בינה, שהוא אור דחסדים. והמוח יכול לשלוט, היינו יכולה להיות לו השליטה שיאיר זה דווקא בזמן שיש לו לב, שהוא בחינת חסדים. כי מטרם שיש לו חסדים אין שליטה לאור החכמה, אינו הוא יכול להאיר, ונקרא אז בחינת "לילה".

המשך למאמר >>
943. ג' בחינות תורה

יש ג' בחינות תורה:

א) הנקרא תושיה, שמתשת כוחו של אדם,

ב) הנקרא תורה תבלין,

ג) אור התורה.

המשך למאמר >>
944. נתינת התורה היא בשתי עיניים

"לבבתני באחת מעיניך", טרם קבלת התורה היה באחת מעיניך, ולאחר קבלת התורה היה בשתי עיניך.

להבין ההבחן בין שתי עיניים לאחת. קודם כל צריך להבין על מה מרמז עין. הנה כתיב "כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון", שפירושו הוא, כי העין של הנברא רואה את העין של הקדוש ברוך הוא, שפירוש, בחינת השגחה העליונה. על דרך שפירשנו, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה עד אחרית השנה".

המשך למאמר >>
945. תשעה באב

הנה חז"ל אמרו על פסוק "ותשא כל העדה, ויתנו את קולם, ויבכו". אמר רבה אמר רבי יוחנן, אותו היום ליל תשעה באב היה. אמר הקדוש ברוך הוא הן בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות (סוטה ל"ה).

המשך למאמר >>
חזרה לראש הדף
Site location tree